הטלסקופ הבינוקולארי הגדול

מתוך אסטרופדיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צילום של הטלסקופ הבינוקולארי הגדול מתוך הכיפה. בצילום ניתן להבחין בשתי המראות הראשיות של הטלסקופ.


הטלסקופ הבינוקולארי הגדול (Large Binocular Telescope או בקיצור LBT, במקור נקרא פרויקט קולומבוס) ממוקם בהר גרהאם, המתנשא לגובה של כ-3260 מטר מעל פני הים בהרי פינלנו, בדרום מערב אריזונה, ארה"ב. הטלסקופ, המהווה חלק ממצפה הכוכבים הבינלאומי בהר גרהאם, מורכב משתי מראות בקוטר 8.4 מטרים כל אחת והוא אחד הטלסקופים האופטיים הטובים בעולם, הן מבחינת כושר ההפרדה הגבוה שלו והן הרמה הטכנולוגית.

הפרויקט

סרטוט סכמטי של הטלסקופ הבינוקולארי הגדול.

הטלסקופ הוא פרוייקט משותף של מספר גופי מחקר, ביניהם הקהילה האסטרונומית האיטלקית, אוניברסיטאות מדינת אריזונה, תאגיד המחקר בטוסון הכולל מספר אוניברסיטאות בארה"ב, הקהילה האסטרונומית בגרמניה (המיוצגת על ידי מספר מכונים באגודת מקס פלאנק וכן מצפים). הטלסקופ נבנה בתקציב כולל של 88 מיליון דולר, ונטען כי זהו הטלסקופ היעיל ביותר בעולם, במושגים של עלות מול שטח האיסוף שהוא מספק.

אור ראשון ותגליות

הטלסקופ בנוי בצורת שתי מראות, בעלות קוטר 8.4 מטרים כל אחת, המורכבות על בסיס משותף (ולכן השם - binoculars - משקפת), במרחק 14.4 מטר בין מרכזיהן. המראות יוצרו במעבדות אוניברסיטת אריזונה, הן עשויות זכוכית בורוסיליקט ושוקלות 16 טון כל אחת. שטח האיסוף הכולל של הטלסקופ הוא 111 מ"ר, שווה ערך למראה יחידה בקוטר 11.8 מטר, גדולה מכל טלסקופ יחיד קיים (נכון לסוף 2009). כמו כן, קיים מצב פעולה בשיטת סינתזת מפתח (aperture synthesis) עם אורך בסיס מירבי של 22.8 מטר. הדבר מאפשר כושר הפרדה של טלסקופ במפתח של 22 מטר.

יציקת המראה הראשונה החלה בינואר 1997 ונמשכה כשנה. הטלסקופ ראה אור ראשון במראה זו ב-12 באוקטובר 2005, כאשר צפה ב-NGC 891. המראה השנייה הותקנה בינואר 2006 ומוד הפעולה הבינוקולארי הפך להיות מבצעי בינואר 2008. העצם הראשון בו צפה הטלסקופ בשתי המראות יחד היה הגלקסיה הספירלית NGC 2770, במרחק של 88 מיליון שנות אור מגלקסית שביל החלב.

הטלסקופ, יחד עם טלסקופ החלל ניוטון, שימש לגילוי צביר הגלקסיות 2XMM J0830, במרחק של יותר מ-7 מיליארד שנות אור משביל החלב.

ראו גם

הרצאות וידאו

קישורים חיצוניים


ספרות מקצועית


מחברים


יעקב פאירמן