הבדלים בין גרסאות בדף "איו"

מתוך אסטרופדיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
(פרמטרים פיזקליים)
(פרמטרים פיזקליים)
שורה 10: שורה 10:
 
|+ איו נתוני מסלול ופרמטרים פיזקליים
 
|+ איו נתוני מסלול ופרמטרים פיזקליים
 
|-
 
|-
 +
! פרמטר !! ערך
 
| רדיוס ממוצע || 1821.6±0.5 ק"מ
 
| רדיוס ממוצע || 1821.6±0.5 ק"מ
 
|-
 
|-

גרסה מ־00:31, 15 בדצמבר 2008

איו, כפי שצולם ע"י החללית גלילאו של מנהלת החלל והתעופה של ארה"ב. בחלק התחתון שמאלי של התמונה ניתן להבחין בהר הגעש הענקי לוקי.

איו (Io) הוא אחד מירחיו הגדולים של כוכב הלכת צדק, המכונים הירחים הגלילאנים. קוטרו עומד על כ-3,640 ק"מ, והוא גדול אך במעט מהירח של כדור הארץ. במערכת השמש, גדולים ממנו הם גנימד וקליסטו, המקיפים את צדק, והירח טיטן, הסובב את שבתאי. מרחקו הממוצע של איו מצדק עומד על כ-420,000 ק"מ בלבד, ועל-כן השפעתו של כוכב הלכת הענקי על הירח הקטן היא דרמטית. איו משלים הקפה אחת סביב צדק במשך 42.5 שעות ומחזור זה מסונכרן עם הסיבוב העצמי שלו סביב צירו, כך שהוא מפנה לצדק תמיד את אותו הצד. בנוסף, מחזור ההקפה של איו נמצא ברזוננס (תהודה) עם אירופה וגנימד, שני ירחים גלילאנים אחרים: על כל הקפה של אירופה סביב צדק, איו משלים 2 הקפות ועל כל הקפה של גנימד סביב צדק, איו משלים 4 הקפות. "הנעילה" המסלולית הזו מקבעת את מסלולו של איו ועל-כן כוחות הגאות שמפעיל צדק על איו הנם חזקים ביותר. למעשה, איו מתעוות בעקבות כוחות גאות אלו וכתוצאה מכך פנים הכוכב מתחמם ואנרגיה זו נפלטת בצורה של מאות הרי געש (כ-400!). מהרים אלו מתמרים עננים של גופרית ודו-תחמוצת הגופרית לגבהים של מאות ק"מ הנראים היטב בצילומי חלליות וטלסקופים. זרמי לבה ארוכים בצבעים עזים של אדום, צהוב ולבן נעים על פני מישורי הגופרית הקפואים וגורמים לפניו של איו להראות כמו מגש פיצה ענקי. בניגוד לשאר הירחים הגלילאנים וירחיהם של שבתאי, אורנוס ונפטון, איו איננו מורכב בעיקרו מקרח, אלא מסיליקטים וגופרית. בגלל קרבתו הרבה לצדק איו נמצא באזור עם שדה מגנטי חזק ביותר. שדה מגנטי זה מצליח לסחוף את חלקיקי האטמוספרה הדלילה של איו, בעיקר מולקולות שונות של גופרית, חמצן וזרחן, בקצב של טון בשנייה. חלקיקים אלו מוסעים הרחק מעבר למסלולו של איו או דווקא פנימה בכיוון כוכב הלכת, כך שנוצר ענן גדול דמוי בננה בסביבתו הקרובה של איו.

התפרצות הר געש על הירח איו, כפי שצולמה ע"י החללית גלילאו של מנהלת החלל והתעופה של ארה"ב.

פרמטרים פיזקליים

איו נתוני מסלול ופרמטרים פיזקליים
פרמטר ערך רדיוס ממוצע 1821.6±0.5 ק"מ
צפיפות ממוצעת 3.528±0.006 גרם לסמ"ק
בהירות 5.02±0.03 מגניטוד
אלבדו גאומטרי 0.63±0.02
חצי ציר ראשי 421800 ק"מ
אקצנטריות המסלול 0.0041
נטיית המסלול 0.036 מעלות
זמן מחזור 1.769 יום

היסטוריה

לאיו מקום של כבוד בהיסטוריה של חקר החלל. גילויו על-ידי גלילאו גליליי ב 7 בינואר 1610, ביחד עם שאר הירחים הגדולים של צדק (כאמור, הירחים הגלילאנים, על-שם המגלה), היווה אחת מההוכחות התצפיתיות הראשונות למודל ההליוצנטרי של קופרניקוס. העובדה שישנם גופים שאינם מקיפים את הארץ שכנעה מלומדים רבים שהארץ איננה נמצאת במרכז היקום אלא סובבת את השמש. תגלית חשובה נוספת בקשר לאיו הייתה מדידת מהירות האור. במאה ה-18 מצא האסטרונום הדני ראומר שמחזור ההקפה של איו את צדק איננו סדיר ומשתנה לאורך השנה. ראומר הבין שהשינוי במחזור ההקפה הוא פועל יוצא של המרחק המשתנה בין צדק לארץ. כאשר המרחק בין הארץ וצדק (וגם איו) קצר, לאור לוקח זמן קצר להגיע מאיו אל הארץ. אבל כאשר צדק ואיו נמצאים בצד אחד של השמש והארץ בצידה השני, לאור לוקח זמן רב להגיע אל הצופה ולכן נדמה שמחזורו של איו משתנה. ראומר חישב ומצא שמהירות האור הינה כ-200,000 ק"מ בשנייה (מהירות האור עומדת על 292,792.458 ק"מ לשנייה). אחת הסיבות לאי הדיוק במדידה המקורית היא שהמרחק של כדור הארץ מהשמש לא היה ידוע היטב בתקופתו של ראומר.

בשנים האחרונות צולם איו מקרוב ע"י חלליות כמו ויאג'ר 1 ו-2 והחללית גלילאו – שנקראה על-שמו של המגלה שנתן לאיו את שמו.

ראו גם

הרצאות וידאו

קישורים חיצוניים

ספרות מקצועית

מחברים ראשיים של המאמר


דוד פולישוק