אפקט בוצ'ר-אומלר

מתוך אסטרופדיה
גרסה מ־01:26, 6 בינואר 2010 מאת Eran (שיחה | תרומות) (הפעיל הגנה על אפקט בוצ'ר-אומלר [edit=autoconfirmed:move=autoconfirmed:read=autoconfirmed])
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

למשל, ככל שהצביר עשיר יותר, זקן יותר, ונמצא קרוב יותר לשיווי משקל, עולה היחס בין מספר הגלקסיות האליפטיות למספר הגלקסיות הספירליות (כלומר יש יותר גלקסיות אליפטיות ופחות גלקסיות ספירליות). התלות של יחס זה בהסחה לאדום, קרויה אפקט בוצ'ר-אומלר (Butcher Oemler effect), לפיו ככל שהצביר נמצא בהסחה לאדום גבוהה יותר כך יחס הגלקסיות האליפטיות לספירליות קטן יותר.

הסיבה לריכוז הגבוה של גלקסיות פאסיביות בצבירים "בשלים" יותר הינה הפשטת החומר הבין כוכבי מהגלקסיות כאשר הן נופלות לתוך בור הפוטנציאל של הצביר. איבוד הגז והאבק לטובת התווך התוך צבירי נגרם, בין היתר, ע"י לחץ RAM, המפעיל כוחות גרר על הגלקסיה ומושך את הגז והאבק המצויים בה לתווך התוך צבירי. משמעות איבוד הגז והאבק הינה (בסוף התהליך) הנחתה של קצב ייצור הכוכבים – שכן הגז המעט שנותר בגלקסיה, ממנו יכולים להיווצר כוכבים חדשים, אינו צפוף מספיק לכך. עם זאת, מספר מחקרים שפורסמו לאחרונה מספקים ראיות לכך שגלקסיות הנופלות לצביר עשויות לעבור מהלך של יצירת כוכבים מוגברת לפני איבוד כל הגז, בשל גלי הלם הנגרמים מהתנגשות בתווך התוך צבירי, והעלאת הצפיפות הרגעית של החומר התוך גלקטי מעל לסף הדרוש ליצירת כוכבים.