הבדלים בין גרסאות בדף "טלסקופ - מדריך כללי לחובב"

מתוך אסטרופדיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מ (עינית)
מ (פריזמה)
שורה 130: שורה 130:
 
בשימוש בפריזמה אנו יכולים להרכיב את העינית בזוית נוחה ואף לסובב אותה כך שנביא את העינית לזוית נוחה לצפייה.
 
בשימוש בפריזמה אנו יכולים להרכיב את העינית בזוית נוחה ואף לסובב אותה כך שנביא את העינית לזוית נוחה לצפייה.
  
עם זאת, רצוי במידת האפשר להימנע משימוש בפריזמה בתצפיות אסטרונומיות כדי לצמצם את מספר המשטחים האופטיים שעובר האור המגיע אלינו מהאובייקט הנצפה (כל מעבר בזכוכית משמעו איבוד אור וגרימת עיוותים בדמות הנראית, לא כל שכן כשהמדובר בטלסקופ בו הרכיבים זולים ואיכותם אינה גבוהה).
+
עם זאת, רצוי במידת האפשר להימנע משימוש בפריזמה בתצפיות אסטרונומיות כדי לצמצם את מספר המשטחים האופטיים שעובר האור המגיע אלינו מהאובייקט הנצפה (כל מעבר בזכוכית משמעו איבוד אור וגרימת עיוותים בדמות הנראית, במיוחד כשהמדובר בטלסקופ בו הרכיבים זולים ואיכותם אינה גבוהה).
  
 
===בארלו===
 
===בארלו===

גרסה מ־11:14, 3 באפריל 2010

הטלסקופ – מדריך כללי לחובב (באנגלית: The Telescope – A Beginner Guide):

מאמר זה מביא סקירה בסיסית של טלסקופי חובבים שונים והצעות לחובב העושה את צעדיו הראשונים, גם אם אין באפשרותו להצטרף לתצפית בה יוכל לפגוש חובבים מנוסים אשר יוכלו לסייע לו בצעדיו הראשונים. מאמר זה עשוי להתאים בעיקר לאלו שקיבלו טלסקופ בתור מתנה או מצאו טלסקופ ישן בביתם והם זקוקים להדרכה ראשונית לשימוש בטלסקופ.

תיאום ציפיות

טלסקופים הנמכרים בחנויות צעצועים, חנויות לציוד טיולים וכיוב' הינם ברובם המוחלט טלסקופים אשר אינם מתאימים לשימוש אסטרונומי רציני. טלסקופים כאלה יכולים לשמש לתצפיות-נוף מהנות אך איכותם האופטית (קרי, השלמות של העדשות ו/או המראות המשמשות בהם לצורך ניתוב האור) אינה מסוגלת לרוב להתמודד עם הדרישות התובעניות הקיימות בתצפית אל עצמי-השמיים.

טלסקופ "צעצוע" יוכל כנראה לשמש לתצפית בסיסית על הירח או גרמי שמיים "פשוטים" אך אין לצפות לגדולות ונצורות מהמראות שיפיק. לכן, אל לו לחובב האסטרונומיה הטרי המשתמש בו להתאכזב ולזנוח את התחביב אלא להיפך : רצוי לראות בטלסקופ כזה כמתאבן שרק "יחמם" לקראת רכישתו של טלסקופ רציני יותר שמותאם יותר לתצפיות-אסטרונומיות (או, לפחות, לקראת ההצטרפות לתצפיות אסטרונומיות המאורגנות מפעם לפעם ובהן הכל מוזמנים לבוא ולהציץ בטלסקופים איכותיים שמביאים עימם חובבי אסטרונומיה מנוסים).

כללי זהירות ובטיחות

השמש

אין להתבונן על השמש ללא אמצעים מיוחדים. תצפית בשמש באמצעות טלסקופ עלולה לגרום לעיוורון ובמקרים מסוימים נזק לטלסקופ.

ראו גם: כללי בטיחות בתצפית שמש ומאמר בנושא: תצפית בשמש.

זהירות עם רכיבים אופטיים

ראו גם מאמר מורחב בנושא: טלסקופ - מדריך לניקוי המרכיבים האופטיים.

הטלסקופ, מעצם היותו מכשיר אופטי, מכיל רכיבים אופטיים (עדשות, מראות ופריזמות). רכיבים אלה הינם עדינים ביותר ורגישים מאד למגע ואסור בשום אופן לגעת בהם. במרבית המקרים נגיעה בפניו של משטח אופטי תשאיר כתם שומן בצורת טביעת האצבע שנגעה בו. כתם כזה יפריע מאד לתצפית.

מאידך, אל לנו לנסות ולנקות משטח אופטי בטרם למדנו כיצד לעשות זאת! זאת מאחר וניקוי שלא-כהלכה יגרום ליותר נזק מתועלת. בכל מקרה מומלץ לבעל טלסקופ הסבור כי המכשיר שלו מצריך ניקוי לפנות לבעלי טלסקופים מנוסים בנושא כדי לקבל מידע ספציפי בנוגע לדרך המומלצת לניקוי הטלסקופ שלו.

באופן שוטף, חשוב מאד לשמור את הטלסקופ במקום נקי, קריר ויבש. יש לכסות אותו כל זמן שאינו בשימוש.

חלקי הטלסקופ

חצובה

איור של חצובת טלסקופ מונמכת.
איור של חצובת טלסקופ מוגבהת.

חצובה (באנגלית: Tripod) - החצובה היא המתקן עליו מורכב הטלסקופ. רובן המכריע של חצובות טלסקופים פשוטים הן תלת-רגליות ובהן אפשר לכוון את גובהה של כל אחת מהרגליים כדי להביא את הטלסקופ לגובה נוח לשימוש וכן כדי להתקין את הטלסקופ כך שיעמוד יציב וישר ולא ינטה ליפול לאחד הצדדים.

כל אחת מהרגליים מורכבת, לרוב , בשיטה "טלסקופית" : שני מוטות המקובעים זה לזה, כאשר ברווח שביניהם מחליק מוט נוסף אשר הוא זה שנוגע ברצפה. את קצה הרגלית אפשר לנעול ע"י בורג המצוי בקצה שני המוטות האחרים, בחצובות מסויימות ממלא את תפקיד הבורג תפס קפיצי.

לפני הרכבת הטלסקופ מומלץ להציץ בחצובה ולהכיר את האופן בו ניתן לכוון את גובהה וכן לקבל מושג עד לאיזה גובה אפשר ורצוי לפתוח את הרגליות.

משיקולים של יציבות הטלסקופ, מומלץ להרכיב את הטלסקופ נמוך ככל הניתן. טלסקופ המורכב גבוה חשוף יותר להשפעת רוח מרעידה וגם יציבותו פוחתת היות ומרכז הכובד שלו גבוה יותר.

במידת האפשר רצוי לכוון את גובה החצובה כך שתתאפשר צפייה בישיבה או בעמידה זקופה. התבוננות בעינית במצב שפוף אינה נוחה, מעייפת וכתוצאה מכך פחות מהנה (ראו איורים משמאל).

לעיתים, בערך באמצע הגובה של החצובה ישנו משטח המתחבר לכל אחת מרגלי החצובה. מטרתו של המשטח להחזיק את הרגליים ולמנוע מהן מלזוז (פנימה או החוצה) וכך לשמור על יציבות החצובה. ייתכן שבמשטח זה ישנם חורים עגולים. מטרת אלה לרוב הינה לתפקד כ"מגש-עיניות" – מקום בו ניתן להניח בצורה בטוחה עיניות שאינן בשימוש אך ברצוננו לשמור זמינות למקרה הצורך (על העיניות – בהמשך).

במרבית הטלסקופים הקטנים מחובר אל ראש החצובה הכן (Mount) אך ייתכן ויש צורך להרכיבו בנפרד.

כן הטלסקופ

כן הטלסקופ או מתקן כינון (באנגלית: Mount) - הכן הוא מתקן המתחבר לחלקה העליון של החצובה והוא גם זה שמחזיק את צינור הטלסקופ עצמו. מטרת הכן לאפשר את סיבוב הטלסקופ לכל נקודה אליה נחפוץ ובמקביל לשמור על יציבות הטלסקופ כדי לאפשר תצפית נוחה ויעילה.

הסוג הפשוט ביותר של כן הוא כן אופקי. כן זה משתמש בשני צירים כאשר האחד אנכי (ומאפשר את סיבוב הטלסקופ ימינה ושמאלה) והשני אופקי (ומאפשר את הסיבוב מעלה ומטה).

בסמוך לצירים נמצאים לעיתים קרובות ברגים המאפשרים לנעול את הציר כדי למנוע את סיבוב הטלסקופ. חשוב מאד להבין ש"נעילת" הציר מיועדת רק למנוע סיבוב מקרי של הטלסקופ כתוצאה ממשקלו העצמי ותו-לא. נגיעה בטלסקופ תוך כדי תצפית תזיז ותרעיד אותו למרות שהוא נעול. הוא הדין גם לגבי רוח חזקה המנשבת בזמן התצפית. מכאן, שאין טעם לנסות ולנעול את הצירים בכוח מופרז. עשו זאת, ותגרמו לשחיקת הברגים ואף שבירתם. את ברגי הנעילה יש לנעול בעדינות : לסובב עד שמרגישים תחושת התנגדות קלה, זה מספיק!

צינור הטלסקופ

חתך של טלסקופ שובר אור וחלקיו העיקריים.

צינור הטלסקופ (באנגלית: Optical Tube Assembly) מכיל את המערכת האופטית של הטלסקופ. בכל ההתעסקות עם חלקי הטלסקופ השונים צריך צינור הטלסקופ לקבל את מירב האיכפתיות והעדינות שכן נזק באחד מחלקי צינור הטלסקופ פירושו במקרים רבים השבתה של הטלסקופ.

באם איננו יודעים עדיין מהו סוג הטלסקופ, כדאי מאד להתבונן כעת בצינור הטלסקופ עוד לפני הרכבתו לטלסקופ בכדי לקבל מושג עם מה יש לנו עסק.

מרבית הטלסקופים הנמכרים בחנויות מחנאות או צעצועים הם טלסקופים "שוברי-אור". טלסקופים כאלה מורכבים מעדשה ראשית הקרוייה אובייקטיב (והמותקנת קרוב לקצהו הקדמי של צינור הטלסקופ) , ועדשה (או מערך עדשות) קטנה יותר הנקראת עינית ואשר דרכה אנו צופים בטלסקופ ע"י קירוב העין והתבוננות פנימה - ראו מאמר מורחב בנושא: טלסקופ.

כאשר מופנה הטלסקופ לאובייקט מרוחק, מרכז האובייקטיב את אלומת האור המגיעה ובנקודת המוקד (קרי, הנקודה בה נפגשות הקרניים) נמצאת העינית.

בשרטוט משמאל ניתן להבחין בחלקים העיקריים בטלסקופ שובר-אור.

ניתן לראות את מגן הלחות (באנגלית: Dew-Cap) המיועד להגן על האובייקטיב מפני אורות סביבה (לבל ייכנסו לטלסקופ ויפריעו לנו בתצפית על האובייקט המעניין אותנו) ומפני לחות: הצינור מצמצם את זרימת האויר אל פני העדשה ומצמצם התעבות של טיפות מים עליה בלילה קר ולח.

באותו איזור של הצינור נמצא לב-ליבו של טלסקופ העדשות : עדשת העצם (אובייקטיב). עדשה זו היא עדשה מרכזת (או מערך של שתי עדשות הקרובות או צמודות זו לזו בטלסקופים אכרומטיים). תפקיד האובייקטיב הוא לרכז את האור העובר דרכו אל נקודת המוקד של הטלסקופ.

קוטרה של עדשת העצם הוא בעצם קוטרו (או מפתחו) של הטלסקופ. ככל שתהיה עדשת העצם גדולה יותר, כך תאסוף אור רב יותר מהעצם בו אנו צופים והתוצאה תהיה דמות בהירה יותר המתקבלת בהתבוננות בעינית. מאחר והטלסקופ אוסף אור רב יותר נוכל להשתמש ביעילות בהגדלות חזקות יותר (על עיניות והגדלות בהמשך).

בנוסף, ככל שגדולה יותר עדשת העצם גדל גם כושרו של הטלסקופ להפריד בין עצמים הנראים קרובים זה לזה (ראו: כושר הפרדה זוויתי של טלסקופ). כושר הפרדה טוב משמעו דמות חדה מאד ומרשימה מאד לצפייה. חשוב לזכור, עם זאת, שכושר הפרדה עשוי להיפגם גם ע"י תנאי תצפית לא טובים (לחות, אויר חם וכו', פרטים בהמשך).

קרוב לקצהו האחורי של הטלסקופ נמצא את בורג המיקוד (Focuser). ומחזיק העינית הנראה כצינור שבקצהו בורג או תפס.

מחזיק העינית הוא החלק אליו מתחברת העינית. במרבית המקרים העיניות הינן אביזר במידות סטנדרטיות והרעיון הוא לאפשר החלפת עיניות כדי לאפשר החלפת הגדלה (עוד על העינית בהמשך).

הקוטר הנפוץ של עיניות לטלסקופים קטנים הוא 0.96 אינץ'. המידה שהיא כנראה הנפוצה ביותר באסטרונומיית החובבים היא קוטר של אינץ' ורבע ולאחריה (בעיקר בעיניות יקרות מאד) עיניות בעלות קוטר מתאם של שני אינץ'. ניתן כמובן להשיג מתאמים בין המידות השונות וכך להשתמש בעיניות קטנות בטלסקופים בעלי מחזיק-עינית גדול יותר.

בורג המיקוד משמש לתיקוני מיקוד (פוקוס - Focus). בסיבובו של הבורג הוא מניע את הצינור המחזיק את העינית ועל-ידי-כך משנה את מרחקה מן האובייקטיב. שינוי המוקד דרוש בכל החלפת עינית או צפייה על עצמים קרובים (נוף) ורחוקים (ירח וכוכבים) לסירוגין.

סיבוב בורג המיקוד צריך להיעשות בעדינות תוך כדי צפייה בעינית כדי לצמצם למינימום את הרעידות הנגרמות לטלסקופ.

עינית

עינית (באנגלית: Ocular) היא כאמור, העדשה דרכה אנו צופים בטלסקופ (ראו מאמר מורחב בנושא: עינית. תפקידה של העינית הוא להגדיל זוויתית את הדמות האופטית הנוצרת במישור המוקד של הטלסקופ.

עינית יכולה להיות מורכבת מעדשה אחת (בצורתה הפשוטה ביותר) אך במרבית המקרים היא עשויה מכלול של 3-8 עדשות – תלוי באיכות העינית ובמאפיינים שלה.

בטלסקופים אסטרונומיים נהוג לכלול את האפשרות להחליף את העינית. מאחר והעינית קובעת בעצם את ההגדלה של הטלסקופ. כאשר ההגדלה נקבעת ע"י אורך המוקד של הטלסקופ מחולק באורך המוקד של העינית.

על כל עינית רשום אורך המוקד שלה (במילימטרים). עיניות נפוצות הן באורך מוקד 25, 20, 10, 9, וכן 4 מ"מ (וכמובן שיש עוד הרבה הרבה אחרות). ככל שאורך המוקד של העינית קצר יותר כך ההגדלה חזקה יותר.

למה זה חשוב? מאחר ובאמצעות החלפת העינית אנו משנים את ההגדלה שמספק הטלסקופ.

חשוב מאד להתחיל את התצפית בהגדלה הנמוכה ביותר שבנמצא. בהגדלה נמוכה שדה הראייה של הטלסקופ רחב יותר ולכן קל יותר להתמצא בעת התצפית ולאתר את האובייקט המבוקש.

הכי חזק – לא הכי טוב

בטלסקופים מסויימים (בעיקר באלו הנמכרים בחנויות צעצועים) מצוין בריש גלי שהטלסקופ מסוגל להגדיל פי 400, 800, 1000 וכולי וכולי.

תיאורטית, כל טלסקופ יכול להגיע להגדלות חזקות מאד. ואולם מעבר לרף מסוים של הגדלה (הנקבע בראש ובראשונה ע"י קוטר הטלסקופ וכן ע"י איכות רכיביו האופטיים) הופך הטלסקופ לבלתי-יעיל. הסיבה לכך היא פיזיקלית: האור הנכנס אל הטלסקופ עובר ,בגלל אופיו הגלי, התאבכות הגורמת לירידה מסוימת בחדות הדמות. למעשה מעבר להגדלה מסוימת הגדלת התמונה לא מוסיפה פרטים נוספים (ראו: הגדלה של טלסקופ). בנוסף, אם עברנו את מגבלות יכולתו של הטלסקופ תתקבל הדמות (בהגדלה חזקה מאד) חיוורת, חסרת ניגודיות ואף קשה מאד למיקוד מאחר ושדה הראייה של הטלסקופ יהיה צר מאד וכל נגיעה בבורג המיקוד תרעיד את הטלסקופ.

אם מתחשבים בתופעת ההתאבכות ניתן להגיע לכלל-אצבע האומר שההגדלה המירבית שכדאי להשתמש בה מתקבלת ע"י הכפלת מפתח הטלסקופ (במילימטרים) בשתיים. כלל זה נכון לטלסקופים שמפתחם קטן מ 250 מ"מ. בטלסקופים גדולים יותר, הגדלות חזקות מ-500 אינן מוסיפות בד"כ וזאת כתוצאה מההפרעות שנגרמות ע"י האטמוספרה של כדור הארץ (ראו: ראות אסטרונומית). על כן, בטלסקופ בקוטר 60 מ"מ לדוגמא, אין הרבה טעם לנסות לצפות בהגדלות חזקות מ-x120. במקרים רבים עדיף להשתמש בהגדלה נמוכה עוד יותר. ההגדלה המירבית הנ"ל שימושית אך ורק לעצמים בהירים מאד כגון הירח וכוכבי-הלכת, ויעילה רק בתנאי תצפית טובים במיוחד.

אבזרים וחלקים נוספים

להלן סקירה קצרה של האבזרים העיקריים המשמשים בתצפית בטלסקופ. רשימה זו אינה שלמה וכוללת את האבזרים הנפוצים ביותר בטלסקופים קטנים.

פריזמה

איור סכמטי של הפריזמה וחיבורה לטלסקופ.

פריזמה (באנגלית: Prism או Diagonal) - הפריזמה (או דיאגונל) היא חלק המיועד להקל עלינו את הצפייה בטלסקופ. בשימוש בפריזמה אנו יכולים להרכיב את העינית בזוית נוחה ואף לסובב אותה כך שנביא את העינית לזוית נוחה לצפייה.

עם זאת, רצוי במידת האפשר להימנע משימוש בפריזמה בתצפיות אסטרונומיות כדי לצמצם את מספר המשטחים האופטיים שעובר האור המגיע אלינו מהאובייקט הנצפה (כל מעבר בזכוכית משמעו איבוד אור וגרימת עיוותים בדמות הנראית, במיוחד כשהמדובר בטלסקופ בו הרכיבים זולים ואיכותם אינה גבוהה).

בארלו

איור סכמטי של בארלו וחיבורו לטלסקופ.

בארלו או עדשה מכפילה (באנגלית: Barlow Lens) - עדשה "מכפילה" היא עדשה שניתן להתקין בין הטלסקופ לעינית (היא מתחברת כעינית רגילה, וכוללת מחזיק-עינית בקצה האחורי שלה). ה"מכפיל" תפקידו הארכת אורך המוקד האפקטיבי של הטלסקופ ובכך להגביר, בעצם , את ההגדלה המתקבלת בעינית ספציפית. קיימים מכפילים של x1.5, x2 וגם x3 וכן מכפילים מתכווננים בעלי ערך משתנה.

כדי לדעת איזו הגדלה תתקבל בעינית ספציפית יש להכפיל את אורך המוקד של הטלסקופ בערך של העדשה המכפילה, ואת התוצאה לחלק באורך המוקד של העינית.

ככלל, רצוי במידת האפשר להימנע בשימוש בעדשות בארלו. עדשות כאלה מיוצרות לרוב באיכות ירודה והתוספת שלהן למספר העדשות שבטלסקופ (בד"כ 3 עדשות) גורמת להפחתה משמעותית בכמות האור המגיעה לעינית וגם פוגעת מאד בקונטרסט של הדמות המתקבלת.

מסיבה זו מתייחסים לבארלו כאל "עינית לעניים" – היא אמנם מגדילה את מבחר ההגדלות שלנו, אבל במחיר של איכות דמות נחותה בהשוואה לשימוש בעינית ברמה סבירה.


כוונת

כוונת או פיינדר (באנגלית: Finder) - הכוונת נועדה להקל עלינו את הכוונת הטלסקופ אל העצם שבו אנו מעונינים להתבונן. אפשר לחלק את הכוונות הקיימות בשוק לשני סוגים עיקריים: כוונות מגדילות , כוונות לא-מגדילות ("הגדלה 1X).

הכוונות המגדילות נפוצות יותר כחלק מובנה בחבילה של טלסקופים רבים. אלו הם פשוט טלסקופים קטנים (מפתחים שבין 20 ל-50 מ"מ) שהגדלתם נעה סביב הx3-x9 . כוונות אלה כוללות, צלב אשר נראה בהתבוננות מבעד לעינית שלהן. הצלב מיועד להקל עלינו את מירכוז האובייקט בשדה הראייה של הכוונת (שהיא, כמובן , בעלת שדה רחב בהרבה מזה של הטלסקופ עצמו) כך שלאחר מכן נוכל להעביר מבטנו אל עינית הטלסקופ לתצפית עצמה.

הכוונות שאינן מגדילות כוללות בד"כ דיודה או סמן לייזר המאיר על חלון זכוכית קטן ומאפשר לנו לראות את השמיים "בגודל טבעי" כאשר האיזור אליו מופנה הטלסקופ מסומן בנקודה זוהרת (או צלב זוהר – תלוי בדגם הכוונת).

כיוון הכוונת

לשתי משפחות הכוונות יתרונות וחסרונות. ואולם תנאי אחד חייב להתקיים כדי להפוך את הכוונת למועילה: הכוונת חייבת להיות מתואמת עם צינור הטלסקופ הראשי. תיאום זה לרוב אינו מאריך ימים ועשוי להיפגע כאשר הכוונת מפורקת מהטלסקופ (למשל לצורך הובלת הטלסקופ) או סופגת מכה כלשהי – כוונות עלולות להיות פגיעות היות והן בולטות מצידו של הטלסקופ.

כוונת מאופסת עשוייה להפוך את התצפית ליעילה ונוחה מאד ולכן מן הראוי להקדיש דקה-שתיים לאיפוס זה בתחילת התצפית על מנת ליהנות ממנה בהמשך. התיאום נעשה ע"י הזזת הכוונת באמצעות ברגי איפוס. רוב התושבות המסופקות כיום לכוונות כוללות שלושה, ארבעה או שישה ברגי-איפוס.

בתושבות של ארבעה ברגים שולט כל זוג ברגים בציר אחר (שני ברגים לאיפוס "ימין-שמאל" והשניים האחרים לאיפוס "מעלה-מטה"). בתושבות של שלושה או שישה ברגים כיווני התנועה מתחלקים ל-120 מעלות כאשר כל שלושה ברגים מאפשרים את איפוס הכוונת לכל כיוון.

כדי לאפס את הכוונת נתחיל מהתקנת העינית בעלת ההגדלה הנמוכה ביותר שברשותנו (או, לפחות בעלת שדה הראייה הרחב ביותר...). את הטלסקופ נכוון לאובייקט בולט מאד ונוח מאד לאיתור (בשעות היום אפשר לבחור בבניין מרוחק, בשעות החשיכה אפשר להשתמש בירח או בתאורת אנטנה אדומה שקל לזהות).

משאיתרנו את האובייקט בטלסקופ הראשי ננעל את צירי הטלסקופ ונתבונן בכוונת.

הסיכוי הוא שהאובייקט לא יהיה ממורכז על צלב הכוונת. עלינו לבדוק ולהבין את הכיוון בו סוטה הכוונת (חשוב לשים לב לאופן בו הפוכה הדמות בכוונת בהשוואה לטלסקופ עצמו) ולסובב את ברגי האיפוס. שימו לב כי שחרורו של בורג אחד מחייב את סגירתם (בעדינות) של אחד או שני הברגים הסמוכים אליו וזאת על-מנת למנוע חופש של הכוונת – אשר יוביל ליציאתה מאיפוס. לאחר כל תיקון חשוב לחזור ולוודא שהאובייקט עדיין ממורכז כהלכה בטלסקופ הראשי.

סוגי טלסקופים נוספים

חתך דרך טלסקופ מחזיר אור מסוג ניוטוני וחלקיו העיקריים. ניתן לראות שהמראה המשנית מוחזקת ע"י מתקן הנקרא עכביש (Spider) בזכות צורתו בעלת ארבעה נימים (מהם שניים נראים באיור) המראות ניתנות לאיפוס במידת הצורך באמצעות ברגי-איפוס.
טלסקופ מסוג שמידט-קאסגריין
טלסקופ מסוג מוקסוטוב

בנוסף לטלסקופים המושתתים על עדשות קיימות עוד שתי משפחות נוספות של טלסקופים והן הטלסקופים מחזירי האור והטלסקופים המשולבים (ראו מאמר מורחב בנושא: טלסקופ).

הטלסקופים מחזירי-האור טלסקופים אלו כשמם כן הם – מבוססים על החזרת אור באמצעות מראות לצורך מיקוד האור המגיע מהעצם הנצפה.

קיימות גרסאות רבות של טלסקופים מחזירי-אור הנבדלות זו מזו בסידור המראות המשמש אותם. כאן נדון בקצרה בסוג הפשוט ביותר והנפוץ ביותר : הטלסקופ הניוטוני (Newtonian Telescope) שהומצא ע"י סר אייזיק ניוטון במאה ה-17.

הטלסקופ הניוטוני מורכב ממראה ראשית קעורה המרכזת את אלומת האור המגיעה מהאובייקט אל עבר מראה משנית קטנה ואליפטית המותקנת בזוית של 45 מעלות ביחס לציר האופטי של הטלסקופ. המראה המשנית מטה את אלומת האור הצידה, דרך חור בצינור הטלסקופ ואל עבר העינית.

בשרטוט משמאל ניתן לראות חתך דרך טלסקופ ניוטוני ואת חלקיו העיקריים. ניתן לראות שהמראה המשנית מוחזקת ע"י מתקן הנקרא עכביש (Spider) בזכות צורתו בעלת ארבעה נימים (מהם שניים נראים באיור) המראות ניתנות לאיפוס במידת הצורך באמצעות ברגי-איפוס - איפוס אופטי של טלסקופ נקרא גם קולימציה של טלסקופ (ראו מאמר מורחב בנושא: טלסקופ - מדריך לקולימציה).

המשפחה הבאה היא משפחת הטלסקופים המשולבים. טלסקופים אלו משתמשים בשילוב של מראות ועדשות ע"מ לרכז את אור האובייקט לנקודת המוקד של הטלסקופ (ב"עדשות" אין הכוונה לעדשות העינית).

גם בקבוצה זו קיימים דגמים רבים של טלסקופים וגם כאן נדון רק בשני הסוגים הנפוצים ביותר בשוק כיום: הטלסקופים מטיפוס שמידט-קסגריין ומקסוטוב-קסגריין.

בטלסקופ שמידט-קסגריין (Shcmidt-Cassigrain) מראה ראשית בעלת חתך כדורי אשר חור במרכזה, ועדשה מתקנת מטיפוס שמידט (בעלת חתך מורכב) בקדמת הטלסקופ. האור המגיע מהאובייקט נשבר בעדשה בזויות קטנות, מוחזר מהמראה הראשית אל המראה המשנית (הקמורה) וממנה –דרך החור שבמראה הראשית – אל עבר המוקד ובו העינית.

טלסקופים אלה פופולריים מאד הודות לרבגוניות שלהם – טלסקופ שמידט-קסגריין מספק מפתח גדול למדי בצינור קצר יחסית (ולכן קומפקטי ונייד) ובו-זמנית מאפשר צפייה בהגדלות חזקות הודות לאורך המוקד הארוך (יחסית) שלו.

דגם המקסוטוב-קסגריין (Maksutov Cassigrain) דומה מאד לשמידט-קסגריין כשההבדל העיקרי הינו בחתך העדשה המתקנת המלוטשת בחתך קעור-קמור ולרוב היא עבה למדי. טלסקופים מטיפוס מקסוטוב ניכרים ביכולת הפרדה גבוהה מאד הודות למבנה האופטי שלהם. מאידך שדה הראייה שלהם לרוב צר יחסית ומחירם גבוה למדי.

במרבית הטלסקופים הקיימים בשוק מהדגמים שנזכרו לעיל מתבצע מיקוד הטלסקופ ע"י מנגנון המניע את המראה הראשית על גבי תושבת צינור חלול (שדרכו עוברת אלומת האור המתמקדת מהמראה המשנית).

טיפים לתצפית

  • סגירה של ברגי נעילה למיניהם (לעיניות, לצירי הטלסקופ) צריכה להיעשות ברגש ולא בכוח. במרבית הטלסקופים שאינם איכותיים מאד עשויות ההברגות בהן נתונים הברגים מפלסטיק או מתכת רכה מאיכות ירודה. סגירה חזקה מדי של ברגים עלולה בקלות לגרוס את ההברגה, לשבור את הבורג או לפגוע בחלק שאותו מנסים "לנעול" (לעוות את צירי הטלסקופ או העיניות למשל).
  • בעת הרכבת הטלסקופ חשוב לוודא שהחצובה, הכן ומחזיק העינית תקינים ויציבים וזאת כדי למנוע סכנה של התקפלות החצובה כשהטלסקופ עליה, נפילת עינית מהמחזיק שלה ועוד כהנה וכהנה קטסטרופות.
  • מומלץ מאד לצפות כאשר שתי העיניים פקוחות, ולכסות בעזרת כף היד את העין שאינה מביטה בעינית. נסיון לקרוץ או לעצום עין אחת יגרום למאמץ מיותר אשר יעייף גם את העין השנייה ויפגע ביכולתינו להבחין בפרטים עדינים וחיוורים בתצפית. להקלת התצפית רצוי להיעזר במגבת או ציפת כרית כהה ולפרוס אותה על הראש ועל חלקו האחורי של הטלסקופ. ההצללה הנוספת תקל על העין הצופה להבחין בפרטים עדינים במיוחד ולעיתים תאפשר להשאיר גם את העין השנייה פקוחה.
  • בתצפית מומלץ להתקדם בהדרגה להגדלות חזקות ולמצוא מתי ההגדלה הופכת חזקה מדי (ואז לחזור להגדלה הקודמת)
  • כדי להגיע למיקוד מיטבי של הטלסקופ (בעיקר בהגדלות בינוניות וחזקות) אפשר לסובב את בורג המיקוד בעדינות תוך-כדי מצמוץ תדיר בעין הצופה בעינית (פעם בשנייה בערך).

כאשר אנו מעבירים את מבטינו בין עצמים קרובים לרחוקים (גם ללא טלסקופ) מבצעות עינינו מיקוד אינסטינקטיבי באמצעות עדשה המובנית בתוך העין. מיקוד זה נעשה באמצעות שריר המותח או מרפה את העדשה ומתבצע בתוך זמן קצר מהרגע בו אנו ממקדים את מבטינו בעצם כלשהו. כאשר אנו צופים בטלסקופ שאינו ממוקד כהלכה מבצעת העין הצופה מיקוד משלה כדי לפצות על חוסר הדיוק במיקוד הטלסקופ. התוצאה היא הפעלה ממושכת של שריר העדשה בעין הגורמת לעייפות ואף כאב בעין כשהתוצאה הסופית – חוסר הנאה ויעילות בתצפית.

כאשר אנו ממצמצים מתרפה שריר העדשה ואנו צופים במיקוד ה"רגיל" והרפוי של העין. מיקוד הטלסקופ תוך כדי מצמוץ יאפשר לנו להביא את הטלסקופ למיקוד מדוייק שיאפשר צפייה נוחה ללא מאמץ של העין.

על מה להסתכל?

אם זו לכם הפעם הראשונה שאתם מתבוננים דרך טלסקופ קטן מומלץ לצפות בירח ובכוכבי הלכת שבתאי וצדק.

הירח קל לאיתור בשמיים וקל למציאה באמצעות הטלסקופ. מומלץ להתבונן על הירח בעיקר כאשר איננו מלא - למשל, תקופה טובה לצפייה בירח היא בעת הרבע הראשון עת הירח נראה כחצי עיגול. צפייב בירח מלא בד"כ איננה מגלה פרטים רבים והיא עשויה לאכזב.

על מנת לאתר את כוכבי הלכת ועצמים נוספים דרושה התמצאות בסיסית עם כיפת השמיים. מאמרים שבהם תוכלו למצוא אמצעי עזר הם:

הערות ושאלות

  • לשאלות, ניתן לפנות לאסף בררולד בדואל: meshoamam@yahoo.com או בפורום האסטרונומיה של נענע.
  • מאמר זה הינו בגדר המלצה בלבד. המחבר והנהלת האתר אינם אחראים לכל נזק שייגרם כתוצאה מהמידע שהובא כאן.

ראו גם

הרצאות וידאו

קישורים חיצוניים

ספרות מקצועית


מחברים


אסף ברוולד