הבדלים בין גרסאות בדף "טרנזיט"

מתוך אסטרופדיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שורה 2: שורה 2:
  
 
מעבר על פני השמש – טרנזיט (Transit)
 
מעבר על פני השמש – טרנזיט (Transit)
 +
 +
אנא עירכו והרחיבו
  
 
כוכבי הלכת חמה (Mercury) ונגה (Venus) מקיפים את השמש במסלולים פנימיים למסלולכדור הארץ, ועל כן צופה הנמצא בכדור הארץ יכול לראותם חולפים על פני השמש. כאשר אחדמכוכבי הלכת הפנימיים נמצא בדיוק בין השמש וכדור הארץ, צופה על כדור הארץ יראה אותוחולף על פני השמש. מעבר זה נקרא מעבר על פני השמש או טרנזיט (Transit). מערך פלנטרי כזה הוא יחסית נדיר. טרנזיטשל מרקורי (או מעבר כוכב חמה על פני השמש )מתרחש בממוצע כל 8 שנים. טרנזיט של נגה (או מעבר נוגה על פני השמש ) נדיר הרבה יותר, ואירועים אלו מתרחשיםבזוגות כל כ-120 שנה (לשם הדיוק, מקיימים מעברי נגה את הסדרה הבאה: 8 שנים, 105.5שנים, 8 שנים ו- 121.5 שנים, וחוזר חלילה. סך הכל יש ארבעה מעברים בכל 243 שנה. הסיבה לשכיחות הנמוכה בהרבה של מעברי נגה היא שמסלול הסיבוב של נגה סביב השמש מוטהבמעט יחסית למישור הסיבוב של הארץ (בכ- 3.4 מעלות) ובשל קירבתו היחסית של נוגה לכדור הארץ.
 
כוכבי הלכת חמה (Mercury) ונגה (Venus) מקיפים את השמש במסלולים פנימיים למסלולכדור הארץ, ועל כן צופה הנמצא בכדור הארץ יכול לראותם חולפים על פני השמש. כאשר אחדמכוכבי הלכת הפנימיים נמצא בדיוק בין השמש וכדור הארץ, צופה על כדור הארץ יראה אותוחולף על פני השמש. מעבר זה נקרא מעבר על פני השמש או טרנזיט (Transit). מערך פלנטרי כזה הוא יחסית נדיר. טרנזיטשל מרקורי (או מעבר כוכב חמה על פני השמש )מתרחש בממוצע כל 8 שנים. טרנזיט של נגה (או מעבר נוגה על פני השמש ) נדיר הרבה יותר, ואירועים אלו מתרחשיםבזוגות כל כ-120 שנה (לשם הדיוק, מקיימים מעברי נגה את הסדרה הבאה: 8 שנים, 105.5שנים, 8 שנים ו- 121.5 שנים, וחוזר חלילה. סך הכל יש ארבעה מעברים בכל 243 שנה. הסיבה לשכיחות הנמוכה בהרבה של מעברי נגה היא שמסלול הסיבוב של נגה סביב השמש מוטהבמעט יחסית למישור הסיבוב של הארץ (בכ- 3.4 מעלות) ובשל קירבתו היחסית של נוגה לכדור הארץ.

גרסה מ־21:35, 26 בינואר 2009

Transit Mercury LapPalma.jpg

מעבר על פני השמש – טרנזיט (Transit)

אנא עירכו והרחיבו

כוכבי הלכת חמה (Mercury) ונגה (Venus) מקיפים את השמש במסלולים פנימיים למסלולכדור הארץ, ועל כן צופה הנמצא בכדור הארץ יכול לראותם חולפים על פני השמש. כאשר אחדמכוכבי הלכת הפנימיים נמצא בדיוק בין השמש וכדור הארץ, צופה על כדור הארץ יראה אותוחולף על פני השמש. מעבר זה נקרא מעבר על פני השמש או טרנזיט (Transit). מערך פלנטרי כזה הוא יחסית נדיר. טרנזיטשל מרקורי (או מעבר כוכב חמה על פני השמש )מתרחש בממוצע כל 8 שנים. טרנזיט של נגה (או מעבר נוגה על פני השמש ) נדיר הרבה יותר, ואירועים אלו מתרחשיםבזוגות כל כ-120 שנה (לשם הדיוק, מקיימים מעברי נגה את הסדרה הבאה: 8 שנים, 105.5שנים, 8 שנים ו- 121.5 שנים, וחוזר חלילה. סך הכל יש ארבעה מעברים בכל 243 שנה. הסיבה לשכיחות הנמוכה בהרבה של מעברי נגה היא שמסלול הסיבוב של נגה סביב השמש מוטהבמעט יחסית למישור הסיבוב של הארץ (בכ- 3.4 מעלות) ובשל קירבתו היחסית של נוגה לכדור הארץ.

בשנת 1769 יצא קפטן קוק למסעו הראשון לאיי טהיטי, שמטרתו המוצהרת צפיה ומדידה שלהאירוע הנדיר. מדידת האירוע מטהיטי איפשרה לאסטרונומים, בפעם הראשונה בהיסטוריההאנושית, למדוד בצורה מדויקת (בדיוק של 1%) את המרחק בין כדור הארץ לשמש. בסופו שלאותו מסע גילה קפטן קוק את אוסטרליה. כיום המרחק בין כדור הארץ לשמש נמדד באמצעיםשונים (למשל מכ"מ) בדיוק גבוה הרבה יותר. כיום ידוע כי המרחק הממוצע בין כדור הארץלשמש הינו: 149,597,870.691 ק"מ.

משמאל – צילום של מעבר כוכב חמה על פני השמש כפי שצולם ע"י מגדל השמש השבדי בלה-פלמה. התמונה באדיבות המכון לפיזיקה של השמש – שבדיה. הכתם השחור הינו הדיסקה של כוכב הלכת חמה. החיספוס הנראה על פני השמש, נקרא גרנולציה, ונגרם ע"י תאי הסעה. בדומה לסיר מיםרותחים, האנרגיה על שפת השמש, מועברת ע"י חומר חם שעולה כלפי מעלה וחומר קר שיורדכלפי מטה. האזורים הבהירים הם חומר חם שעולה והכהים חומר קר שיורד.


מעבר נוגה בהיסטוריה ומדידת המרחק בין כדור הארץ לשמש

מעבר צלילתו של כוכב הלכת נוגה על-פני דיסקת השמש, נצפה עד עתה בהיסטוריה האנושית חמש פעמים בלבד. בחמש פעמים אלו היה זה לא רק מאורעיוצא דופן ויפה לעין, אלא גם אירוע חשוב ומהותי לחוקרים ולמדענים. לא בכדי הושקעבתיעוד האירוע ובחקירתו הון וזמן רב, ואנשים רבים הקדישו את שנותיהם הטובות, ולעיתים אף קיפדו את חייהם, רק כדי לצפות במעבר של נוגה.

המאה ה-17

Transit Venus GermaiaHorkus.jpg

יוהנס קפלר, המתמטיקאי הדגול שניסח את החוקים לפיהםנעות הפלנטות סביב השמש, חזה לראשונה קיום אפשרי של המעבר של נוגה אחת ל-130 שנה,וטען שהמעבר הקרוב יתרחש ב-1631. לצערו הוא לא יכל לצפות בו, משום שבעת המעבר הייתהשעת לילה באירופה. לא עבר זמן רב ובחור צעיר בשם ג'רמיה הורוקס (Horrocks) מצאטעויות במשוואותיו של קפלר – והגיע למסקנה שמעברים מגיעים בזוגות ובהפרשי זמן שלשמונה שנים! המעבר הבא של נוגה יהיה עם כן ב-1639. הורוקס היה גם הראשון שצפהבמעבר, שהתחיל בשלוש ורבע בצהרים בדיוק כפי שחישב. הורוקס לא רק התרשם מהמראה, אלאערך מדידות אסטרונומיות: הוא מדד את גודלה הזוויתי של נוגה והעריך את מרחק הארץמהשמש. על-אף שנפטר שנתיים מאוחר יותר בגיל 24 בלבד, תצפיותיו, מדידותיו ומסקנותיוהיו בעלות חשיבות למדענים שהגיעו אחריו ובראשם אייזיק ניוטון.

משמאל – ציור של ג'רמיה הורקוס צופה במעבר נוגה על פני השמש בשנת 1639.


הערכות וחיזויים

Halley.jpg

ב-1663 הציע המתמטיקאי האנגלי החשוב ג'ימס גרגורי (James Gregory) שהמעבר של נוגה יאפשר למדוד את המרחק לשמש. אבל רק כאשר האסטרונוםהנודע אדמונד האליהעלה זאת שוב, 14 שנים מאוחר יותר, משמעותוהמדעית של המעבר התקבלה בקרב הקהילה המדעית כולה. ב-1716, פירסם האלי ספר בנושא, שפירט את שיטות התצפית והמשוואות הדרושות על-מנת לחשב את המרחק לשמש, ספר שהיהלבסיס המדעי על-פיו נערכו התצפיות עשרות שנים מאוחר יותר. אגב, במהלך חייו של האלי, לא התרחשו מעברים.


משמאל – ציור של האסטרונום המלכותי הבריטי אדמונד האלי.


מדידת המעברים במאה ה-18

כאשר הגיע המעבר הבא של נוגה, ב-1761, הייתה הקהילההמדעית ערוכה מראש לאירוע. מלבד היכולת הטכנולוגית שאפשרה דיוק במדידות (טלסקופים, שעונים, חישובי קווי אורך ורוחב), האווירה בחוגי המשכילים וההנהגה הפוליטית הייתהאווירה של התלהבות עצומה מפלאי העולם, והמחשבה השלטת הייתה שאין גבול ליכולת החקרשל האנושות. מסעות של גילוי ולמידה היו אם כן מקובלים ואהודים, ונחשבו, במאות ה-17וה-18, כדרך הנכונה והטובה ביותר לעמוד על טיבם של דברים. התצפיות המתוכננות למעברשל 1761 כללו 176 מדענים שעזבו את אירופה לטובת 117 תחנות תצפית ברחבי העולם. על-אףשמלחמת שבע השנים בין אנגליה לצרפת הייתה בעיצומה בתקופה זו, קיבלו המדענים משתיהמדינות אישור לחצות קווי אויב ולערוך את תצפיותיהם באין מפריע (או לפחות חלקם), עובדה המעידה יותר מכל על החשיבות, והכבוד הרב, שחלקו בני "תקופת ההשכלה" למדעיםהשונים ולחוקריהם. להלן קורותיהם של כמה מהתצפיות בשני המעברים, זה של 1761 וזה של 1769.

האסטרונום הרוסי מיכאל לומונסוב, ניסה להסבירבדיווחיו מהמעבר של 1761 את אפקט הטיפה השחורה (Black Drop)האפקט נראה לעיןברגע שצלליתה של נוגה נמצאת בשוליה של דיסקת השמש. למתבונן במעבר נראה כי נוגהמושכת אחריה שובל של טיפת דיו שחורה, טיפה שנעלמת לאחר מספר דקות, אך קיומה מקשהלדעת בדיוק מתי סיימה נוגה את "המגע" עם דיסקת השמש. לומונסוב טען, כי אפקט "הטיפההשחורה" מצביע על קיומה של אטמוספירה על נוגה. הייתה זו עדות ראשונה לכך שגםלפלנטות אחרות יש אטמוספירה והדמיון בינן לבין הארץ הוא רב יותר ממה שחשבו. במעברשל 1882 השתמשו אסטרונומים אמריקאים בשיטת תצפית חדשה בשם ספקטרוסקופיה, על-מנתלזהות את מרכיבי האטמוספירה של נוגה, אבל רק בתקופת חקר החלל המודרני, בשנות ה-60וה-70 של המאה העשרים, הבינו החוקרים כי האטמוספירה של נוגה מורכבת בעיקר מפחמןדו-חמצני, עובדה הגורמת לאפקט חממה מוגבר על כוכב הלכת, ולטמפרטורות של מעל 400מעלות צלזיוס על פניו. כיום אנחנו יודעים שתרומתה של האטמוספירה של נוגה לאפקטהטיפה השחורה זניח, וכי הגורמים העיקריים לאפקט זה הם האטמוספירה של כדור הארץ, שמטשטשת את צלליתה של נוגה וצלע דיסקת השמש, העקיפה (דיפרקציה) בטלסקופ, ובשל האפלתהשפה (limb darkening) בשמש.

ז'אן-בפטיסט שאפ (Jean-Baptiste Chappe d’Auteroche) היה אסטרונום צרפתי, שנשלח לערוך את תצפיותיו בטובולסק שבסיביר, שם עיקר הרפתקאותיוכללו מאבק בבוץ, בשטפונות ובמקומיים, שסברו שהציוד המוזר שלו אחראי לשטפונות. שאפהגיע לטובולסק שישה ימים לפני המעבר, אבל הוא הספיק להתארגן במהירות, וערך תצפיותמדויקות. את זכרונותיו הקשים מסיביר הוא העלה על הכתב, שם תיאר נאמנה את הארץהברברית ממזרח, תיאור שהרתיח את הצארינה הגדולה יקטרינה, ומנע משאפ לשוב לשםב-1769. לכן, כעבור שמונה שנים, הוא נשלח מערבה לקליפורניה (אז עדיין מקסיקו, תחתשלטון ספרדי), ושוב ערך תצפיות מדויקות להפליא. אלא שלאחר התצפיות תקפה קדחת אתהאזור בו שהתה המשלחת, ושאפ, בהיותו רופא (המדענים של פעם היו אנשי אשכולות), טיפלוסעד את החולים, עד שנדבק גם הוא במחלה, ונפטר. שלושה בלבד מחברי המשלחת שרדו אתהמחלה, ושניים מהם נפטרו בדרכם בחזרה לצרפת. האחרון ששרד, אדם בשם פאולי, הצליחלהעביר את תצפיותיו של שאפ אל האקדמיה הצרפתית, תצפיות שהוכחו כמצוינות ומאוחר יותרנעשה בהם שימוש לחישוב המרחק אל השמש.

אציל צרפתי בשם גיום לה-ג'נטי (Le-Gentil) הפליג לעבר פונדיצ'רי (Pondicherry), מאחז צרפתי בהודו המערבית. בלב יםנודע לו שמחוז חפצו נפל בידי האנגלים, והוא נאלץ לשוב על עקבותיו. את המעבר של נוגההוא ראה מסיפון הספינה, כך שהוא לא יכל לערוך תצפיות משמעותיות. כאשר עגנה ספינתובמאוריציוס, הוא החליט שאם הוא הגיע עד האוקיינוס ההודי, מוטב שיישאר שם עד המעברהבא – בעוד 8 שנים... האמת היא שקשה להאשים אותו - בכל זאת מדובר במאוריציוס. אבללה-ג'נטי לא השחית את זמנו על תענוגות באי, אלא חקר אותו ואת מדגסקר השכנה בתחומיםרבים של מדעי הטבע, אך עדין לא זנח את חלומו למדוד את המעבר של נוגה. הוא חישב ומצאשאת המעבר הבא ניתן יהיה לראות בצורה הטובה ביותר ממנילה שבפיליפינים והחליט לצאתלשם מבעוד מועד. כאשר הגיע לה-ג'נטי לפיליפינים ב-1766 (הפעם הוא יצא מוקדם מראש),התברר לו שהמושל הספרדי באיים לא ממש מחבב אותו, ואף חושד בו שהוא מרגל צרפתי. בטרםנאסר, הצליח לה-ג'נטי להימלט ברגע האחרון, ומצא מפלט בפונדיצ'רי (שבינתיים שבהלידיים צרפתיות). במאחז הצרפתי קיבל אותו המושל בשמחה ועזר לו להקים מבנה גדול וחזקלמען יום התצפית הקרב ובא. אבל, רצה הגורל, וה-3 ביוני 1769, היה יום מעונן לחלוטיןבמזרח הודו, ולה-ג'נטי האומלל ניצב חסר אונים מול העננים וקילל את יומו. כמה טוב אםכן, שהוא לא ידע שבמנילה השמש זרחה במלוא עוזה...

לה-ג'נטי שב למאוריציוס ומשם לביתו. בדרך עבר סופותהוריקן, החליף אונייה אחת ברעותה, ולבסוף נחת בקאדיז שבספרד. הוא חצה את הפירנאיםבאוקטובר 1771, לאחר ששהה כ-11 שנים וחצי מחוץ למולדתו. הרפתקאותיו של לה-ג'נטי לאתמו, וכמעשה אודיסיאוס הוא שב לביתו על-מנת לגלות שאחוזתו רוקנה לגמרי על-ידיגנבים, משרתו באקדמיה ניתנה לאחר ואפילו קרובי משפחתו, בחושבם שהוא מת, ירשו אתרכושו והותירו אותו בחוסר כל. כמו כל גיבור טרגי, ללה-ג'נטי נותרו רק שתי אפשרויות – לעלות על הכתב את קורותיו ולקוות להצלחה ספרותית, או לחלופין להינשא ליורשת עשירה.בישורת האחרונה של סיפורו, חייכה פורטונה סוף סוף ללה-ג'נטי, והוא הפך לכותב רב-מכרולסמכות עליונה בכל הקשור להודו, מדגסקר ומאוריציוס, שלא להזכיר את אשתו, היפהוהעשירה מדמזל פוטייר. לה-ג'נטי חי באושר ובעושר עד אוקטובר 1792, ונפטר בטרם השיגההמהפכה הצרפתית את ראשו.

הקנדי וויליאם וואלאס נשלח לצ'רצ'יל שבמפרץ הדסון, אז, כמו עכשיו,מקום המוגדר כסוף העולם. מסיבות השמורות עימו העדיף וואלאס להגיע לצ'רצ'יל שנה קודםלכן, בסוף 1768, והוא נאלץ לבלות שם את החורף החשוך והקר. ביומניו ניתן למצוא תיעודכיצד, תוך חמש דקות בלבד, הופכת כוס חמימה של ברנדי לגוש קפוא של קרח. אין ממש מהלעשות במפרץ הדסון הקפוא... כאשר הסתיים החורף המשעמם, החל האביב, ועמו הגיעוהזבובים, היתושים ושאר חרקים טורפים שחשקו בדמו של וואלאס שעה שהקים את עמדת התצפיתשלו. לא מפתיע, אם כן, שלאחר ששב וואלאס עם סיכומי תצפיותיו, שהיו מצוינות אגב, הואנטש את האסטרונומיה לתמיד ולא שב לעסוק בה עוד.

מסעו של ג'ימס קוק לטהיטי

JamesCock.jpg


Endevour ship.jpg

ב-1769 נשלח קוק עד לטהיטי על-מנת לצפות בליקוי. המסע אורגן ע"י האגודה המלכותית,הארגון הבריטי הרציני ביותר למדעים, והצי הבריטי, שקפץ על המציאה לשלוח נציג משלהםאל האזור הלא מוכר של דרום האוקיינוס השקט. קוק, שנבחר למשימה, הראשונה שלו כקפטן,היה ימאי מעולה, בעל הכשרה באסטרונומיה וחייל רציני וממושמע. הוא היה בעל ניסיוןבתצפיות אסטרונומיות (הוא צפה קודם לכן בליקוי חמה), ובהפלגות אל הלא נודע. אל המסעהמדעי נוסף גם מימד פוליטי: מלבד ההוראות מהאגודה המלכותית, קוק קיבל גם הוראותסודיות מהצי, לחפש אחר היבשת הדרומית האגדית ולייצג שם נאמנה את האינטרסים הבריטים. כידוע, המאבק על ההגמוניה באוקיינוסים היה בעיצומו מול האויב הצרפתי. ואכן, מלבדהמעבר של ונוס, עסק קוק גם במיפוי של מקומות חדשים ומופלאים כמו טהיטי וניו-זילנדועמל לחזק את הקשרים של בריטניה הגדולה עם התושבים המקומיים.

הקשרים עם התושבות המקומיות של טהיטי זכו בכלללהצלחה גדולה והיו חמים מאד. אולי חמים יותר מדי. הבחורות הצעירות, מסתבר, פיתחותשוקה עזה לחפצים נוצצים, דוגמת זכוכיות וחפצי מתכת. מסמרי ברזל, שהיו בשפע עלהסיפון, היו חביבים עליהן במיוחד. מלחי הספינה, שהקשרים החמים עם תושבות האי עמדובראש סדר העדיפויות שלהם, לטשו עיניים אל מסמרי הספינה על מנת להשקיט את תאבונן שלנשות האי. אך קפטן קוק היה מודע לביקוש הרב למתכת והוא גם הכיר היטב את סיפורה שלה-"דולפין". הלה הייתה הספינה האירופאית הראשונה שעגנה בטהיטי רק שנתיים קודם לכן, וכאשר הפליגה בחזרה לאנגליה, היא כמעט והתפרקה בעקבות מחסור חמור במסמרים בין לוחותהקרשים שלה... קוק אסר על סחר חליפין בחפצים הנוצצים, ואפילו הטיל עונש מלקות קשהעל אחד מהעבריינים האמיצים, שהעזו להמרות את פיו. אף על פי כן, הביא עמו קוק חביתמסמרים עודפת, רק ליתר ביטחון.

Endevour journey1.jpg


Endevour journey2.jpg

בספינה אנדואבר (Endevour) נמצא גם בחור צעיר ועשיר בשםג'וזף בנקס, שבמקום לנסוע למסע באירופה כמו בני גילו, רצה לצאת למסע סביב העולם.הוא גם היה מוכן לשלם כסף רב עבור התענוג... בניגוד לטיילים אחרים, ניצל בנקס אתשהותו בטהיטי לעבודה מדעית מאומצת: הוא שב לאנגליה עם כ-30,000 זני צמחים שונים, כ-1,000 סוגי בעלי-חיים ואיורים ותיאורים ללא סוף. הוא גם שב לאנגליה עם שניים מבניטהיטי כדוגמאות חיות לתושבי המקום, אם כי נראה שהשניים לא נחטפו, אלא היו להוטיםבעצמם לנסוע בימים אל הלא נודע. תשע שנים מאוחר יותר, מונה בנקס, הצעיר ההרפתקןוהרומנטיקן שהפך לחוקר ארצות מדופלם, לראש האגודה המלכותית, ועמד בראשה במשך 32 שנהעד מותו ב-1820.

משמאל – ציור של קפטן ג'ימס קוק.

למטה – ציור של הספינה אנדואבר שבה הפליג קפטן קוק.


Transit Venus Cock Inst.jpg
Transit Venus Cock.jpg

המדידות עצמן, נערכו בצפון האי, בחוף שנקרא עד היום "נקודת ונוס" (Point Venus) קוק הקים שם מבצר זמני, כדי שהמקומיים לא יגנבו את הציוד היקרשהביא עמו מאנגליה. בטרם הגיע יום המעבר, ב-3 ביוני, הוא שלח עוד שתיקבוצות תצפית לאיים שכנים, רק כדי שענן חולף לא יהרוס מסע מושקע כל כך. אבל ביוםעצמו, שום ענן לא נראה באופק והן קוק והן האסטרונום הראשי שלו, צ'רלס גרין, צפובמעבר ותעדו אותו היטב. קוק היה מודאג אמנם מאפקט הטיפה השחורה שמקשה על הצופה לקבוע במדויק מתי מסיימת צלליתו של נוגה להיכנס אל אזור דיסקת השמש, אבל מדידותיו שלו ושל גרין היו מעולות, וב-1776 נבחר קוק עצמו לאגודה המלכותיתעל-סמך תגליותיו ותרומתו למדע. צ'רלס גרין, אגב, נפטר בדרך בחזרה לאנגליה, בג'קרטהשל היום, ולא זכה להנות ממאמציו.

חלק מהאיורים של האיטי שצוירו ע"י צוותו של ג'ימס קוק.


משמאל – אוהל התצפית של ג'ימס קוק בהאיטי. למטה – איור של נוגה חוצה את שפת השמש כפי שצויר ע"י חברי המשלחת של קפטן קוק.

משמאל – תמונה של ג'וזף בנקס.


חישוב מרחקים

סך-הכל הוגשו כ-600 מאמרים שעסקו בתצפיות, מדידותוחישובים אודות מרחק הארץ מהשמש. המחקר המדויק ביותר היה של האסטרונום תומס הורנסבי (Hornsby) מאוניברסיטת אוקספורד, שהסתמך בחישוביו על חמש מדידות בלבד – לפלנד (הכומר מקסימיליאן הל), חצי האי קולה, בין הים הארקטי לים הלבן, בצפונה של רוסי (סטפן רומובסקי), מפרץ הדסון בקנדה (וויליאם וואלאס), קליפורניה (ז'אן-בפטיסט שאפ), וטהיטי (ג'ימס קוק וצ'רלס גרין). היחידה האסטרונומית על-פי הורנסבי – כלומר המרחקבין הארץ לשמש – הינו 151 מיליון ק"מ, מספר גדול אך במעט מהערך הנוכחי של 149.5מיליון ק"מ.

זוג המעברים במאה ה-19

Venus Transit 1882 picture.jpg
Transit Venus 1882 newspaper.jpg
SimonNewcomb.jpg

זוג המעברים הבא התרחש ב-1874 וב-1882. הפעם היו אלה אסטרונומים אמריקאים שהובילואת מסעות המחקר. הבדל נוסף בתצפיות הייתה המצלמה – לראשונה לא היה צורך להסתמך עלכושר הציור של הצופה. גם הציבור הרחב החל להתעניין בתופעה, ועיתוני התקופה דיווחועל צופים רבים שהביטו במעבר מבעד לזכוכית מפוחמת לאורכה ולרוחבה של ארה"ב.

בתום התצפיות והחישובים קבע האסטרונום האמריקאיסימון ניוקומב (Simon Newcomb) שהמרחק בין הארץ לשמש עומד על 149,157,518 ק"מ, מספרהשגוי רק בכשליש האחוז מהערך הידוע כיום.

בטרם החלו התצפיות במעבר של 1882, הרהר אסטרונוםאמריקאי אחר, וויליאם הרקנס (William Harkness) על המימד ההיסטורי באירועי מעבר:... "אנו בערבו של המעבר השני בזוג, שלאחריו לא יהיה [מעבר] נוסף עד שהמאה העשריםואחת של תקופתנו לא תזרח על פני הארץ, והפרחים של יוני יפרחו ב-2004. כאשר עונתהמעברים האחרונה החלה, העולם המשכיל התעורר מתנומת הזמן, והפעילות המדעית המופלאה,שהובילה לידע הנוכחי והמתקדם שלנו, רק החלה. מה יהיה מצב המדע כאשר עונת המעבריםהבאה תגיע, רק אלוהים יודע. אפילו ילדיהם של ילדינו לא יחיו כדי לקחת חלקבאסטרונומיה של היום ההוא. ובאשר לנו, נאלץ להסתפק בהווה..."

שער המגזין הנפוץ Harpers Weekly משנת 1882 – ילדים מתבוננים בטרנזיט של נוגה באמצעות זכוכית מפוחמת. צפייה בשמש באמצעות זכוכית מפוחמת אסורה בהחלט ועלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לעין (ראה גם כללי בטיחות בתצפית שמש).

למעלה – צילום של מעבר נוגה על פני השמש כפי שצולם בשנת 1882. מימין – האסטרונום סיימון ניוקומב (Simon Newcomb) שחישב את המרחק בין כדור הארץ לשמש באמצעות המדידות של המעברים ב-1774 ו-1882.


והיום...

לידיעת ד"ר הרקנס, מצב המדע והטכנולוגיהמאפשר למדוד את מרחק כדור-הארץ לשמש בעזרת אמצעים מודרניים דוגמת גלי רדיווראדארים, ואנו יודעים את מרחקו של כדור-הארץ מהשמש עד כדי טעות של 30 מטרים בלבד. העולם, כפי שעולה מהאסטרונומיה של ימינו, שונה לחלוטין מזה של קפלר והורוקס, קוקולה-ג'נטי, ניוקומב והרקנס. אנו יודעים כיום שהשמש שלנו נמצאת בשוליה של גלקסיה, שהיא רק אחת ממאות מיליארדי גלקסיות אחרות ושהיא מתרחקת בקצב מואץ משכנותיה. אנויודעים כיום על יחסות פרטית ויחסות כללית, על חלקיקים קוונטיים ואנרגיה אפלה. אנואפילו שלחנו את המכשירים המדעיים שלנו עד לקצה מערכת השמש, התבוננו באמצעותטלסקופים משוכללים עד כמעט לקצה היקום, והנחתנו נציגים בשר ודם על-פני הירח. ולמרותזאת, כמו ג'רמיה הורוקס, גם אנחנו נלהבים מאותה תופעה קצרת מועד וייחודית, שמשנהבאחת את מראה הקבוע והנצחי של השמש, ונעלמת כלעומת שבאה למאה ושלושים שנהנוספות.

קישורים :

· אתר הבית של מעבר נוגה 2004 של המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת ת"א : http://astroclub.tau.ac.il/noga/index.html

· טרנזיטים באתר הליקויים של NASA : http://sunearth.gsfc.nasa.gov/eclipse/transit/transit.html

· קטלוג של מעברי כוכב חמה על פני השמש בין 1600 ל-2300 : http://sunearth.gsfc.nasa.gov/eclipse/transit/catalog/MercuryCatalog.html

· קטלוג של מעברי נוגה על פני השמש בין 2000 לפניה"ס לשנת 4000 : http://sunearth.gsfc.nasa.gov/eclipse/transit/catalog/MercuryCatalog.html