כדור הארץ

מתוך אסטרופדיה
גרסה מ־21:13, 20 בינואר 2010 מאת Eran (שיחה | תרומות) (אטמוספרה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
SolarSystem1.jpg
כדור הארץ
Apollo17 earth.jpg
כדור הארץ.
מידע כללי
סוג עצם: כוכב לכת
מיקום: מסלול סביב השמש
מאפיינים מסלוליים
רדיוס מסלול: 149,597,888 ק"מ
רדיוס מסלול: 1 י"א AU
אפהליון: 152,097,701 ק"מ
(1.0167 י"א AU)
פריהליון: 147,098,074 ק"מ
(0.9833 י"א AU)
אקסצנטריות: 0.0167
זמן הקפה: 1 שנה, 365.256 ימים
נטיית מסלול:
מאפיינים פיזיים
רדיוס בקו המשווה: 6,378.1 ק"מ
צפיפות ממוצעת: 5.515 גרם/סמ"ק
אלבדו: 0.367


כדור הארץ (באנגלית: Earth) הוא כוכב הלכת השלישי במרחקו מהשמש והיחיד שאנו יודעים שמתקיימים עליו חיים. כדור-הארץ הינו כוכב לכת סלעי (או "ארצי") והוא החמישי בגודלו ובמסתו מבין כוכבי הלכת ושאר לווינייה של השמש. מגוון עדויות מלמדים אותנו כי כדור הארץ נוצר לפני 4.5 מיליארד שנה עם יצירת מערכת השמש וחיים הופיעו עליו לפני כ-3.5 מיליארד שנה. לכדור-הארץ ליבת ברזל וסביבה מעטפת מגמתית הגורמת לפעילות גיאולוגית על-פני השטח - כרום דק של סלע. בניגוד לשאר כוכבי הלכת, כ-70% מפני השטח של הארץ מכוסים במים נוזליים המאפשרים קיומם של חיים מגוונים. לכדור-הארץ אטמוספרה המכילה כ-78% חנקן וכ-20 אחוז חמצן, החוסמת קרינה אלקטרומגנטית בתדרים גבוהים. בנוסף, לכדור-הארץ שדה מגנטי הבולם כניסה של חלקיקים טעונים מרוח השמש. כדור-הארץ משלים הקפה סביב השמש במהלך 365.25 ימים (ראו: שנה), וסביב צירו במשך של כ-23 שעות ו-56 דקות. ציר הסיבוב שלו נטוי ב-23.5 מעלות ביחס למישור התנועה שלו סביב השמש (ראו: מישור המילקה) והדבר מאפשר קיומן של עונות שנה על פניו. לכדור-הארץ לווין אחד (הירח) ואין טבעות סביבו.

מבנה

כדור הארץ הינו כוכב לכת סלעי ומבין כוכבי הלכת הסלעיים במערכת השמש הוא המסיבי והגדול ביותר. בנוסף הוא בעל הצפיפות הגדולה ביותר, שדה מגנטי החזק ביותר והסיבוב המהיר ביותר. בנוסף תאוצת הנפילה החופשית על פניו, g=\frac{GM}{r^2}, היא הגדולה ביותר.

צורה

הסטיות של הגאואיד ביחס לאליפסואיד יחוס. הסטיות המירביות הן בשיעור של כ 100 מטר.

צורתו של כדור הארץ מורכבת ולא ניתנת לתיאור ע"י צורה פשוטה כגון כדור (ראו גם: קורדינאטות ארציות). הסיבה החשובה ביותר לאי-כדוריותו של כדור הארץ היא העובדה כי הוא מסתובב סביב צירו. סיבוב זה גורם, במערכת היחוס של גוף המצוי על פני כדור הארץ, להפעלת כוחות צנטרופוגליים שעוצמתם מירבית על קו המשווה של כדור הארץ והם גורמים להתרחבות כדור הארץ בקו המשווה (ראו: צורות שווי משקל של גוף מסתובב).

בקירוב, צורתו של כדור הארת ניתנת לתיאור ע"י אליפסואיד שאורך חצי צירו הארוך בקו המשווה (רדיוס כדור הארץ בקו המשווה) הוא 6378.137 ק"מ, האקצנטריות שלו 0.0818 ורדיוסו בקטבים (חצי הציר הקצר) הוא 6356.8 ק"מ. ההפרש בין רדיוס כדור הארץ בקו המשווה ובקטבים הוא 21.4 ק"מ.

אליפסואיד הינו קירוב לצורתו של כדור הארץ, אבל הוא לא מתאר בדיוק את הצורה שמותווית ע"י האוקיינוסים. צורתו האמיתית של כדור הארץ (הצורה שהייתה מתקבלת אילו כדור הארץ היה אוקיינוס אחד גדול) נקראת גאואיד וקיימות סטיות של כ-100 מטר בין אליפסואיד ובין הגאואיד. ההגדרה המדויק של הגאואיד הוא המשטח שעליו הפוטנציאל הכבידתי של כדור הארץ זהה לפוטנציאל הכבידתי בגובה פני הים הממוצע. סטיות אלו כאמור נובעות מהתפלגות לא אחידה של מסת כדור הארץ. באיור משמאל ניתן לראות את הסטיות של הגאואיד ביחס לאליפסואיד יחוס.

הרכב כימי

מסתו של כדור הארץ היא 5.9\times10^{24} ק"ג. ההרכב הכימי שלו מתפלג באופן הבא: כ- 32.1% הוא ברזל, 30.1% חמצן, 15.1% סיליקון ומינירלים סיליקטים שונים (בד"כ הרכבים כימים המכילים סיליקון וחמצן), 13.9% מגנזיום, 2.9% גופרית, 1.8% ניקל, 1.5% סידן, 1.4% אלומניום יסודות אחרים מרכיבים את 1.2% הנותרים. היסודות הכבדים שוקעים בתהלך הניקרא סגרגציה של מסה (ובאנגלית Mass segregation ) ועל כן ככל הניראה ליבת כדור הארץ מורכבת בעיקר (88.8%) מברזל, וכ- 5.8% של ניקל וגופרית כ 4.5% וכפחות מאחוז אחד הנותרים מרכיבים את השאר.

מבנה פנימי

בדומה לשאר כוכבי הלכת הסלעיים נהוג לחלק את המבנה הפנימי של של כדור הארץ לשכבות המופרדות ע"י התכונות הפיזיקליות וההרכבים הכימים שלהם. באופן גס ניתן לדבר על שלוש שכבות עיקריות: ליבה (core), מעטפת (Mantle) וקרום (crust). המעטה החיצוני - הקרום מורכב בעיקר ממינרלים סיליקטים שונים (תרכובות כימיות המכילות סיליקון וחמצן). עובי הקרום משתנה והוא נע בין כ-6 ק"מ מתחת לאוקינוסים, עד כ-30 ק"מ ביבשות. מתחת לקרום ניתן למצא את שכבת המעטפת שהינה צמיגית ומוצקה.

הקרום והחלק העליון הקר והקשיח של המעטפת ניקרא גם הליטוספירה (באנגלית lithosphere). הליטוספירה "שבורה" ללוחות הטקטונים (באנגלית Tectonic Plates). לוחות אילו נעים ביחס אחד לשני, וככל הנראה קיימים שמונה לוחות טקטונים על כדור הארץ. לוחות אלו נעים על פני השכבה במעטפת הניקראת אסטונספרה (באנגלית: asthenosphere), שכבה בעלת צמיגות וצפיפות נמוכות יחסית ועומקה מגיעה בין 100 ל- 200 ק"מ מתחת לפני השטח.

את ליבת כדור הארץ נהוג לחלק לשניים הליבה החיצונית והפנימית. כאשר הליבה החיצונית הינה נוזלית ובעלת צמיגות נמוכה יחסית, בעוד שהליבה הפנימית מוצקה.

לוחות טקטונים

לוחות טקטונים (באנגלית Tectonic Plates). כפי שנאמר, לוחות אילו הם השברים של השיכבה של הליטוספירה במעטפת. ישנם שלושה מאפיני אינטראקציה בין שכבת הגבול של לוח אחד לאחר. התכנסות גבולות (באנגלית Convergent boundaries), המתאר מצב בו שני לוחות נפגשו, התבדרות גבולות (באנגלית Divergent boundaries), המתאר מצב ששני לוחות נפרדים אחד מהשני,והסעת גבולות (באנגלית Transform boundaries) המתאר מצב בו שני לוחות "עוברים" אחד לצד השני. פעילות געשית ורעידות אדמה על כדור הארץ מורגשות בעיקר באזורי הגבולות בין הלוחות הטקטונים השונים וכן באזורי שבר על גבי הלוחות הטקטונים.

אטמוספרה

כדור-הארץ מוקף במעטפת גזים המוחזקת ע"י כבידתו של הארץ המכונה אטמוספרה. האטמוספרה מורכבת מ-78.1% חנקן מולקולרי (N2), כ-20.9% חמצן מולוקולרי (O2), מכ-0.9% ארגון (Ar), מכ-0.03% פחמן דו-חמצני (CO2), וגזים נוספים. האטמוספרה משתרעת לגובה של כ-100 ק"מ, אם כי לא קיים גבול ברור בינה לבין החלל החיצון והיא למעשה מתפוגגת עם העלייה בגובה. כתוצאה מכך הלחץ האטמוספרי איננו אחיד בגבהים השונים, ועקרונית הוא יורד עם העלייה בגובה. בגובה פני הים הלחץ האטמוספרי הוא 101.3 קילופסקל ומוגדר גם כ-1 יחידת לחץ אטמוספרית (בר או בקרוב אלף מיליבר). הלחץ יורד לחצי בגובה של 5.5 ק"מ, שליש ב-8.4 ק"מ, עשירית ב-16.1 ק"מ ואלפית בגובה של 48.5 ק"מ. האטמוספרה חוסמת קרינה אלקטרומגנטית בתחומי תדרים שונים (קרינת גאמא, רנטגן, תת-סגול, על-אדום ומיקרוגל) ובכך מאפשרת את קיומם של החיים על-פני הארץ מקרינתה האנרגתית של השמש. אם זאת, תכונה זו של האטמוספרה מונעת מהאסטרונומים לצפות בתחומי תדרים אלו ועל-כן יש צורך בשימוש במצפי כוכבים בגובה רב (בהם האטמוספרה איננה חוסמת חלקים מהקרינה התת-אדומה) או שימוש בטלסקופי חלל הרגישים לתצפיות בתחומי תדרים שונים. האטמוספרה מאפשרת את חימומו של הארץ אודות לאפקט החממה: האור הנראה של השמש חודר את האטמוספרה ומחמם את פני השטח של כדור-הארץ, בעוד קרינת החום שנפלטת בתחום תדרים של תת-אדום נחסמת ע"י האטמוספרה כך שחום רב נכלא ואינו מצליח לצאת מהאטמוספרה. בנוסף, תכונה זו מאפשרת איזון של הטמפרטורות בין צד היום לצד הלילה של הארץ והפחתה במשרעת הטמפרטורות (בניגוד למצב בכוכב חמה או בירח, למשל).

ראו גם


מחברים


דוד פולישוק סמדר נאוז