הבדלים בין גרסאות בדף "סיריוס"

מתוך אסטרופדיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
(הבטים של התפתחות כוכבים)
(סיריוס והדוגון)
שורה 51: שורה 51:
 
מבחינה מדעית, קשה לאמץ את הסברו של טמפל למידע שאספו גריו ודיטרלן מהדוגון. סביר יותר שמדובר בהעברת מידע בשלב מאוחר הרבה יותר. אפשרות סבירה לכך היה בעת ביקור משלחת אסטרונומים צרפתיים שהגיעו לאזור הדוגון כדי לצפות ב[[ליקוי חמה]] שהתרחש ב-1893. יתכן כי הנוכחות של עשרות לבנים, עם צינורות ארוכים שמראים את טבעות שבתאי וירחיו של צדק הרשימו כה חזק את הילידים, עד שחלק מהסיפורים על תגליות חדשות במדע, כגון בן-הזוג של סיריוס, נכנסו למיתולוגיה של הדוגון.
 
מבחינה מדעית, קשה לאמץ את הסברו של טמפל למידע שאספו גריו ודיטרלן מהדוגון. סביר יותר שמדובר בהעברת מידע בשלב מאוחר הרבה יותר. אפשרות סבירה לכך היה בעת ביקור משלחת אסטרונומים צרפתיים שהגיעו לאזור הדוגון כדי לצפות ב[[ליקוי חמה]] שהתרחש ב-1893. יתכן כי הנוכחות של עשרות לבנים, עם צינורות ארוכים שמראים את טבעות שבתאי וירחיו של צדק הרשימו כה חזק את הילידים, עד שחלק מהסיפורים על תגליות חדשות במדע, כגון בן-הזוג של סיריוס, נכנסו למיתולוגיה של הדוגון.
  
מחקר מאוחר יותר, של האנתרופולוג הבלגי ואן בק (), שהתבצע בשנות ה-80 של המאה ה-20, הראה כי הדוגון של עכשיו אינם רואים בסיריוס גרם שמימי מיוחד. משמע שמעבר הידע של סוף המאה ה-19 היה קצר-חיים ולא השתרש בתודעה הקולקטיבית של הדוגון.
+
מחקר מאוחר יותר, של האנתרופולוג הבלגי ואן בק (van Beek), שהתבצע בשנות ה-80 של המאה ה-20, הראה כי הדוגון של עכשיו אינם רואים בסיריוס גרם שמימי מיוחד. משמע שמעבר הידע של סוף המאה ה-19 היה קצר-חיים ולא השתרש בתודעה הקולקטיבית של הדוגון.
  
 
==סיריוס ואמונות ה-New Age==
 
==סיריוס ואמונות ה-New Age==

גרסה מ־18:31, 5 בדצמבר 2009

סיריוס (באנגלית: Sirius) הינו כוכב ה"שבת" הבהיר ביותר בשמיים. סיריוס הינו הכוכב הראשי בקבוצת הכוכבים הכלב הגדול והוא מסמל את ראשו של הכלב. מרחקו של סיריוס מהשמש הוא 2.64 פרסק (או 8.6 שנות אור) ולמעשה הוא הכוכב התשיעי בקרבתו לשמש.

סיריוס הוא הבהיר בקבוצת הכוכבים "הכלב הגדול", לכן שמו על-פי מיון באיר (Bayer) הוא α Canis Majoris. סיריוס הוא כוכב קרוב לשמש, רק 2.6 פרסק ולו תנועה עצמית של 1.3 שניות-זווית בשנה. סיריוס הוא כוכב כפול המורכב מכוכב סדרה ראשית מסוג A1m ומננס לבן מסוג DA2. שני המרכיבים מקיפים את מרכז המסה של המערכת מידי 50.09 שנים.

התנועה העצמית הנראית של סיריוס היא שילוב של התנועה האמיתית של המערכת בתוך שביל החלב עם שינוי מיקום הצופה על כדור הארץ, בגלל תנועת השמש בתוך שביל החלב. התנועות ההדדיות גורמות להתקרבות הדרגתית בין סיריוס לבין השמש. ההתקרבות המרבית תתרחש בעוד כ-70000 שנים ואז סיריוס ייראה בהיר ממה שהוא נראה היום (גודל 1.73- במקום 1.42- עכשיו). לפני כ-4 מיליוני שנים סיריוס היה כה רחוק, ולכן כה חיוור, שלא ניתן היה לראותו בעין גלויה. במהלך התנועה הנראית של סיריוס הוא חצה את שביל החלב במאות אלפי השנים האחרונות.

שמות

בקטלוג הממוחשב האסטרונומי SIMBAD יש לסיריוס 54 "שמות" או כינויים, כאשר המוביל הוא "אלפא קניס מיוריס". עפ"י המינוח של Bayer זה מציין את הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים "הכלב הגדול" (Canis Majoris). הציון של סיריוס בקטלוג הככובים של תלמי מאלכסנדריה הוא "הבהיר שבפה הכלב".

כוכב כפול, משולש או מרובה?

BinStar Sirius.jpg

באמצע המאה ה-18 הבחין האסטרונום והמתימטיקאי הגרמני פרידריך בסל (Friedrich Bessel 1784-1846) כי המיקום של סיריוס בין הכוכבי משתנה בצורה משונה. סיריוס נראה מתקדם בכיוון כללי דרומה, אך תנועה זו לוותה ב-"פיתולים" מוזרים. בסל הסביר תנועה זו כשילוב של התנועה הנצפית של סיריס, חיבור של תהירותו בחלל עם שינוי מיקום מערכת השמש בחלל, עם תנועה מסלולית של סיריוס ומרכיב בלתי נראה שמושכים זה את זה. בסל פרסם את ממצאיו ב-1841, אך המרכיב השני של מערכת סיריום נראה שנים אחרי מותו של בסל, רק ב-1862. המגלה של סיריוס B הוא אלוואן קלארק (Alvan Graham Clark, 1832 – 1897), בנו של בונה טלסקופים אמריקאי.

מחקר מסלולו של סיריוס A, הבהיר מבין השנים, וסיריוס B הראה כי הם מקיפים זה את זה מידי 49.9 שנים. מסלול שני המרכיבים אליפטי למדי; אקצנטריות של 0.6. בן הזוג החיוור, סיריוס B, הנו ננס לבן מסוג DA2 בעוד המרכיב הבהיר הנו כוכב סדרה ראשית מסוג A1V.

בעשורים השני והשלישי של המאה ה-20 התפרסמו דיווחים של אסטרונומים מכובדים שראו גוף שלישי במערכת השל סיריוס. מרכיב שלישי זה היה נושא לחיפושים רבים שלא הניבו כלל תוצאות. ההסבר לדיווחי האסטרונומים הוא כנראה כוכב רקע שנראה אז במקרה סמוך למערכת הכפולה, שכאמור נעה על רקע הככובים הרחוקים יותר. מרחב הפרמטרים שנחקר מבטל את האפשרות לקיום מרכיב שלישי, אאל אם מדובר בגוף בעל מסה קטנה, אולי ננס חום, המקיף את סיריוס A קרוב מאוד אליו.

מסה ובהירות

סיריוס הוא הככוב הבהיר ביותר בשמי הלילה, אך אינו הכוכב בעל הבהירות העצמית הגדולה ביותר. הגודל המוחלט של סיריוס הוא רק 1.42 (המרכיב הבהיר A) ולמרכיב החיוור B גודל מוחלט של 11.18. פירוש הדבר הוא שהמרכיב הבהיר פולט כ-25 פעם יותר אנרגיה ליחידת זמן מהשמש שלנו. סיריוס נרה כה בהיר רק בגלל שעכשיו הוא קרוב אלינו יחית, רק כ-8.6 שנות-אור (2.64 פרסק ראה גם יחידות מרחק באסטרונומיה). היכולת למדוד מיקום מדויק של שני המרכיבים יחד עם מדידת המהירות הרדיאלית של המררכיב הבהיר מאפשרת חישוב מדויק של המסה של כל אחד מהמרכיבים. לסיריוס A מסה גדולה פי 2.02 ממסת השמש בעוד שהמסה של סיריוס B גדולה רק במקצת מזו של השמש.

היסטוריה

Picus Farnese.jpg

בהירותו הרבה של סיריוס גרמה לכך שהוא ייכלל במיתולוגיות של אומות רבות (ראה בהמשך). החיבורים הראשונים של האסטרונומים, כגון האלמג'סט של תלמי מאלכסנדריה, מזכירים אותו על-פי מיקומו השמימי. תלמי מציין את סיריוס ככוכב חשוב, שצרוך להיות מסומן ראשון על כל גלובוס כוכבים שהאסטרונום יוצר.

בפסל של אטלס המחזיק את כל העולם על כתפו, שמשוייך למשפחת פארנסה (Farnese) והמוצג כיום במוזיאון בנאפולי, כף ידו של אטלס מונחת נעל לראשו של הכלב הגדול, שם ניתן בבירור להבחין בקרני האור היוצאות מסיריוס, בהיר כוכבי הרקיע. הפסל הוא העתק רומי מהמאה השניה לספירה, על-פי מקור יווני שנוצר כ-400 שנים קודם לכן.

סיריוס האדום

קטלוג הככובים המפורסם של תלמי, האלמג'סט שהוזכר כאן, מציין את סיריוס עם המאפיין היווני "איפוקירוס" (ippokiros). חוקרים של השפה היוונים העתיקה מציינים שזהו מאפיים של צבע שהוא "כמעט אדום", כצבע יין רוזה. מכאן, ומעוד מציינים של סיריוס בעת העתיקה, מסיקים החוקרים שסיריוס נתפס ככוכב אדום או אדמדם החל מהמאה ה-4 לפה"ס ולפחות עד המאה ה-5 לס"פ. נזכיר כי סיריוס נראה כיום לבן.העדויות שמתפרשות כצבע אדום באות מיצירות ספרותיות שונות, כגון ציון ב-"איליאדה" של הומרוס שהשריון של אכילס מבריק כברקו של סיריוס. כיוון שהשריון שלבשו הלוחמים באותם הימים היה עשוי נחושת, מסיקים כי מדובר בברק סיריוס שהוא אדום. ציונים של צבע אדום באים רק מאזור הים התיכון; בכתבים סינים עתיקים אין לסיריוס צבע מסוים, אלא מגוון צבעים, או צבעים שמתחלפים.

במשך השנים היו נסיונות רבים להסביר איך יכול כוכב להיראות אדום בתקופה מסוימת אך להיות לבן היום.

הבטים של התפתחות כוכבים

שנים נחשב סיריוס כחבר ב-"חבורה הנעה" של הדובה הגדולה (Ursa Major Moving Group). "חבורה נעה" הוא שם לקבות כוכבים המראים תנועה מאד דומה בחלל. כדי לדעת מה היא התנועה האמיתית של כוכב במרחב התלת-ממדי יש למדוד הן את המהירות הרדיאלית (בקמ" לשנייה, עפ"י אפקט דופלר) והן את התנועה העצמית (proper motion) של הכוכב ביחס לכוכבי רקע. מרכיב זה של התנועה, יחד עם ידיעת המרחק לכוכב, נותן את מרכיב המהירות שניצב לקוו הראיה ממערכת השמש. בגלל הדמיון הרב בכל מרכיבי התנועה, חושבים כי כוכבים אלה נוצרו יחד, מאותו ענן של חומר בינכוכבי.

מחקרים של סוף המאה ה-20 הראו כי גיל המערכת הכפולה של סיריוס קטן מזה של רוב כוכבי החבורה הנעה של הדובה הגדולה; בעוד שכוכבי החבורה בני כחצי מיליארד שנים, הגיל של סיריוס אינו עולה על 320 מיליוני שנים. מכאן שסיריוס נלכד כחבר בחבורה מבלי להיווצר יחד עם כוכביה. דבר דומה, דרך אגב, קרה לשמש עצמה, שגילה כ-5 מיליארדי שנים אך תנועתה בחלל דומה לזו של כוכבי החבורה.

מיתולוגיה

במצרים העתיקה שימש סיריוס כסמן לבוא ההצפות של נהר היאור, הנילוס. כהני הדת של מצרים שמו לב שסיריוס מפסיק להיראות בשמיים לתקופה של כ-70 ימים. הסיבה לכך היא תנועת כדור הארץ סביב השמש, שנראית מהארץ כאילו השמש נעה בשמיים בין הכוכבים במגמה ממערב למזרח. תנועה זו של כמעלה ליממה משנה את מגוון הכוכים ששוקעים זמן קצר לאחר שקיעת החמה, או את אלה הזורחים מעט לפני זריחת החמה. זאת כיוון שאור השמש אינו מאפשר ראיית כוכבים בשעות היום.

היום בו סיריוס זורח זמן קצר לפני זריחת החמה, אירוע שמכולה "זריחה הליאקאלית", הקדים בכמה ימים את מועד ההצפות של הנילוס. ידיעת מועד ההצפות היה חיוני למצרים בעת העתיקה, כיוון שזה הודיע להם מתי יש לזרוע של שדותיהם. כך הבטיחו הם השקייה במועד של השדות, שאף כוסו בבוץ עשיר במינראלים שמי היאור הביאו.

ביוון העתיקה וגם ברומי חשבו כי הופעתו של סיריוס בשמיים, לאחר תקופה בה הוא לא נראה כלל, גורמת לחום כבד שמביא אפילו לשגעון של כלבים.

סיריוס והדוגון

במחצית הראשונה של המאה ה-20 חקר זוג אנתרופולוגים צרפתיים, גריו (Griaule) ודיטרלן (Dieterlen), את שבט הדוגון (Dogon) במרכז אפריקה. הם פרסמו את ממצאי מחקריהם במאמרים מדעיים וגם בספר "השועל החיוור" (Le Renard Pale). בספר זה הם מביאים אמונות הדוגון לגבי מערכת האלים נושאי אמונותיהם ומזה מתברר כי על פי העדויות שהאנתרופולוגיה אספו, סיריוס ממלא תפקיד נכבד וחשוב במערך השמימי. בפרט, זקני הדוגון ידעו לספר לאנתרופוליגום הצרפתיים כי לסיריוס יש בן-זוג המקיף אותו מידי חמישים שנה, ושבן-הזוג הוא גוף צפוף ביותר. כיוון שסיריוס B אינו ניתן לצפיה בעין אלא שדנדרש שימוש בטלסקופ, וגם כיוון שהדוגון חיו כנראה בבדידות עד למאה ה-20, אמונות אלה נחשבו מיסתוריות ומשונות. הסופר האמריקאי והפופולרזטור של האנטרופולוגיה רוברט טמפל (Temple) סיכם את ממצאים של גריול ודיטרלן בספר "המיסתורין של סיריוס" (Sirius Mysteries), שראה אור במספר מהדורות. בספר זה נותן טמפל הסבר מפתיע לידיעות הדוגון לגבי סיריוס: הם קיבלו את המידע מהמצרים העתיקים, שקיבלו זאת מחוצנים שביקרו על כדור הארץ וקידמו את המין האנושי במיוחד באזור מזרח הים התיכון.

מבחינה מדעית, קשה לאמץ את הסברו של טמפל למידע שאספו גריו ודיטרלן מהדוגון. סביר יותר שמדובר בהעברת מידע בשלב מאוחר הרבה יותר. אפשרות סבירה לכך היה בעת ביקור משלחת אסטרונומים צרפתיים שהגיעו לאזור הדוגון כדי לצפות בליקוי חמה שהתרחש ב-1893. יתכן כי הנוכחות של עשרות לבנים, עם צינורות ארוכים שמראים את טבעות שבתאי וירחיו של צדק הרשימו כה חזק את הילידים, עד שחלק מהסיפורים על תגליות חדשות במדע, כגון בן-הזוג של סיריוס, נכנסו למיתולוגיה של הדוגון.

מחקר מאוחר יותר, של האנתרופולוג הבלגי ואן בק (van Beek), שהתבצע בשנות ה-80 של המאה ה-20, הראה כי הדוגון של עכשיו אינם רואים בסיריוס גרם שמימי מיוחד. משמע שמעבר הידע של סוף המאה ה-19 היה קצר-חיים ולא השתרש בתודעה הקולקטיבית של הדוגון.

סיריוס ואמונות ה-New Age