הבדלים בין גרסאות בדף "תנע זוויתי"

מתוך אסטרופדיה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
(תנע זוויתי בתנועה דו-גופית)
(הגדרה מתמטית)
שורה 23: שורה 23:
 
כאשר P הינו זמן מחזור הסיבוב.
 
כאשר P הינו זמן מחזור הסיבוב.
  
ו[[מומנט ההתמד]] מוגדר ע"י:
+
[[מומנט ההתמד]] מוגדר ע"י:
  
 
<math>I=\,\int{r^{2}dm}</math>
 
<math>I=\,\int{r^{2}dm}</math>
 +
 +
והוא מהווה מדד לכמה קשה לשנות את מהירות הסיבוב של הגוף (בהקבלה ל[[מסה]] של גוף שמהווה מדד לכמה קשה
 +
לשנות את התנועה הקווית של הגוף).
  
 
==שימור התנע הזוויתי==
 
==שימור התנע הזוויתי==

גרסה מ־01:15, 12 בינואר 2010

תנע זוויתי (באנגלית: Angular Momentum), מסומן באות L, הוא גודל פיסיקלי המתאר תנועה סיבובית של גופים או גופים. במערכת שעליה לא פועל מומנט כח חיצוני, התנע הזוויתי הינו גודל נשמר (ראו הסתיגויות בהמשך) - קרי הוא איננו משתנה בזמן. בצורה הפשוטה ביותר, התנע הזוויתי הוא מכפלה המסה של הגוף ברדיוס הסיבוב ובמהירות. שימור התנע הזוויתי משמעותו שאם לדוגמא נגדיל את רדיוס הסיבוב אזי מהירות הסיבוב תקטן ואילו אם נקטין את רדיוס הסיבוב אזי מהירות הסיבוב תגדל. כך למשל בלרינה הפותחת את ידיה מאיטה את קצב סיבובה סביב צירה. באופן דומה, כוכב הקורס לכוכב ניוטרונים (ראו גם: סופרנובה), על מנת לשמור על התנע הזוויתי יסתובב יותר מהר סביב צירו. נציין כי במקרה הכללי, במסגרת תורת היחסות הכללית תנע זוויתי איננו גודל נשמר ואילו במסגרת מכניקת הקוונטים התנע הזוויתי הינו מקוונטט.

התנע הזוויתי הינו גודל וקטורי שלו ממדים של מסה כפול אורך בריבוע ליחידת זמן. וקטור התנע הזוויתי "מצביע" בכיוון ציר הסיבוב של המערכת (על פי כלל הבורג הימני).

הגדרה מתמטית

וקטור התנע הזוויתי מוגדר עבור גוף דיסקרטי כ:

\vec{L}=\vec{r}\times m\vec{v}

כאשר r הינו המרחק מציר הסיבוב, m היא מסתו של הגוף ו v מהירותו וכאשר הסימן x מייצג מכפלה וקטורית.

עבור גוף צפיד (גוף קשיח שחלקיו לא יכולים לזוז זה ביחס לזה) התנע הזוויתי ניתן ע"י אינטגרציה מרחבית של הביטוי האחרון:

\vec{L}=\,\int{(\vec{r}\times \vec{v} )dm}\equiv I\vec{\omega}

כאשר I הינו מומנט ההתמד ו ω הינה מהירות הסיבוב הזוויתית:

\omega=\frac{2\pi}{P}

כאשר P הינו זמן מחזור הסיבוב.

מומנט ההתמד מוגדר ע"י:

I=\,\int{r^{2}dm}

והוא מהווה מדד לכמה קשה לשנות את מהירות הסיבוב של הגוף (בהקבלה למסה של גוף שמהווה מדד לכמה קשה לשנות את התנועה הקווית של הגוף).

שימור התנע הזוויתי

את חוק שימור התנע הזוויתי ניתן לגזור בקלות ע"י גזירת התנע הזוויתי ביחס לזמן ובשימוש בכללי המכפלה הוקטורית:

\frac{d\vec{L}}{dt}=\,m\frac{d\vec{r}}{dt}\times \vec{v}+ m\vec{r}\times\frac{d\vec{v}}{dt}=\,m \vec{r}\times\frac{d\vec{v}}{dt}\,\equiv \vec{N}

שימו לב כי האבר האשון התאפס מאחר ו: \frac{d\vec{r}}{dt}=\,\vec{v}

ומכפלה וקטורית של וקטורים שווים בכיוונם היא אפס. במשוואה הנ"ל F הינו הכח וההחלפה בוצעה באמצעות החוק השני של ניוטון שקובע כי:

\vec{F}=\,\frac{d(m\vec{v})}{dt}

לבסוף N נקרא מומנט הכח (באנגלית: Torque).

במקרה הכללי ביותר בתורת היחסות הכללית תנע זוויתי איננו גודל נשמר.


תנע זוויתי בתנועה דו-גופית

בתנועה דו-גופית התנע הזוויתי של גוף משני שמסתו m ברכיבי x, y ו z ניתנת ע"י:

L_{x}=\,m\sqrt{G(M+m)}\sqrt{a(1-e^{2})}\sin{i}\sin{\Omega}

L_{y}=\,-m\sqrt{G(M+m)}\sqrt{a(1-e^{2})}\sin{i}\cos{\Omega}

L_{z}=\,m\sqrt{G(M+m)}\sqrt{a(1-e^{2})}\cos{i}


כאשר i נטיית המסלול, a חצי הציר הארוך של המסלול, Ω אורך הקשר העולה, e אקסצנטריות המסלול (ראו: אלמנטים של מסלול), G קבוע הכבידה העולמי של ניוטון, M מסת הגוף הראשי ו m מסת הגוף המשני.

שימור תנע זוויתי ופרסציה

ראו מאמר מורחב בנושא: פרסציה.

עבור גוף צפיד (גוף שכל חלקיו אינם נעים זה ביחס לזה, קרי גוף קשיח) ניתן לרשום את משוואת התנועה של הגוף ע"י:

\frac{d\vec{L}}{dt}+\vec{\omega}\times\vec{L}=\vec{N}

כאשר L הינו וקטור התנע הזוויתי של הגוף, ω הינו וקטור התדירות הזוויתית של הגוף ו N הינו וקטור מומנט הכח הפועל על הגוף.

ממשוואה זו ניתן לחלץ את משוואות אוילר עבור כל אחד מהצירים הראשיים של הגוף המסומנים עם אינדקסים 1, 2 ו-3.

I_{1}\dot{\omega}_{1}-\omega_{2}\omega_{3}(I_{2}-I_{3})=\,N_{1}

I_{2}\dot{\omega}_{2}-\omega_{3}\omega_{1}(I_{3}-I_{1})=\,N_{2}

I_{3}\dot{\omega}_{3}-\omega_{1}\omega_{2}(I_{1}-I_{2})=N_{3}

כאשר I1, I2 ו- I3 הם מומנטי ההתמד של הגוף הצפיד לאורך שלושת ציריו הראשיים. ω הם תדירויות הסיבוב של הגוף סביב כל אחד משלושת הצירים הראשיים, ו N הם מומנטי הכח הפועלים על כל אחד מהצירים הראשיים.

ניתן לפתור את המשוואות הנ"ל עבור המקרה שבו לא פועלים על הגוף מומנטי כח חיצוניים N=0, אזי עבור גוף שבו ממונטי ההתמד I_{1}=I_{2} (למשל אליפסואיד פחוס: Oblate) ובעל תדירות סיבוב זוויתי ω3 סביב צירו, תדירות הסיבוב של הפרסציה החופשית Ω המתקבלת היא:

\Omega=\frac{I_{3}-I_{1}}{I_{1}}\omega_{3}


התנע הזוויתי של מערכת השמש

בטבלה הבאה מופיע התנע הזוויתי של הגופים העיקריים במערכת השמש וכן את התנע הזוויתי שלהם באחוזים ביחס לסה"כ התנע הזוויתי של הגופים הנ"ל. ניתן לראות כי כוכבי הלכת הענקים אחראים לכ 99.8% מהתנע הזוויתי של מערכת השמש. על כן מישור מערכת השמש נשלט ע"י המסלולים של כוכבי הלכת הענקיים. התנע הזוויתי הכללי של מערכת השמש, כולל הגופים הקטנים במערכת השמש (למשל אסטרואידים), הינו 3.148\times10^{50}\,{\rm gr\,cm}^{2}\,{\rm s}^{-1}

תנע זוויתי של הגופים העיקריים במערכת השמש
גוף תנע זוויתי [{\rm gr\,cm}^{2}\,{\rm s}^{-1}] תנע זוויתי באחוזים ביחס לתנע הזוויתי הכולל
השמש 2.09\times10^{47} 0.066%
כוכב חמה 9.19\times10^{45} 0.0029%
נגה 1.84\times10^{47} 0.059%
כדור הארץ 2.66\times10^{47} 0.085%
מאדים 3.53\times10^{46} 0.011%
צדק 1.93\times10^{50} 61.48%
שבתאי 7.82\times10^{49} 24.92%
אורנוס 1.70\times10^{49} 5.40%
נפטון 2.50\times10^{49} 7.98%

תנע זוויתי של כוכב ניוטרונים

פןלסארים נצפים עם זמני מחזור קצרים במיוחד. ככל הנראה זצן המחזור האופייני שאיתו נולדים פולסארים הינו מסדר גודל של כ 10 אלפיות השנייה. הערוץ העיקרי ליצירת כוכבי ניוטרונים המסתובביפם במהירות סביב צירם (פולסארים) הוא בסופרנובה מסוג קריסת ליבה. בארוע כזה ענק אדום או ענק מסוג אחר קורס ליצירת כוכב ניוטרונים.

ההסבר לסיבוב המהיר של פולסארים הוא חוק שימור התנע הזוויתי. ניתן להראות כי זמן המחזור של גוף צפיד בעל צפיפות אחידה המסתובב סביב צירו במחזור P ניתן ע"י:

P=\,\frac{4\pi}{5}\frac{1}{L}MR^{2}

כאשר L הינו התנע הזוויתי של הכוכב, M מסתו ו R רדיוסו. כתוצאה מחוק שימור התנע הזוויתי אנו רואים כי זמן המחזור מתכונתי לרדיוס הכוכב בריבוע. על כן ליבתו (החלק המרכזי של הכוכב שקורס) של ענק אדום המסתובב סביב צירו במחזור של כ 100 יום ורדיוס הליבה שלו כשליש רדיוס שמש הקורס לכוכב ניוטרונים שרדיוס כ 10 ק"מ יסתובב סביב צירו במחזורויות של כ 30 אלפיות השנייה.

ראו גם

הרצאות וידאו

קישורים חיצוניים

ספרות מקצועית

מחברים


ערן אופק